וכאשר נסתם התלמוד הקדוש, אין לנו אלא לעשות ולקיים את כל דברי תלמוד הקדוש בכל פרטיו ודקדוקיו, ובזה יקיימו ויתוקנו כל העולמות כולם, ויותן עוז לאלוקינו יתברך שמו. ומי שזכה להשיג נסתרות מתורתינו הקדושה, על ידי קצת מעשה בראשית ומעשה מרכבה שהשאירו לנו ברכה אבות העולם, מארי דחוכמתא, כגון רשב"י וחבריו, ותלמידיו שהיו בדורו, וששותין מימיו בדורות שאחריו כמו האר"י ז"ל, האירו עינינו קצת בטעמי המצוות, וכוונתם ראוי להתבונן לפי שכלו, עד היכן מגיעים מעשיו.
ויתפעל לעשות כל מצוה בתכלית הדקדוק, באימה ביראה ברתת ובזיע, ונצטרף מחשבתו הטובה, לכוון איש לפי ערך השגתו בתיקוני העולמות. אמנם מחשבה אינה אלא מצטרפת למעשה, אבל חלילה לדחות ח"ו שום פרט מפרטי המעשה, אך במצוה דרבנן, לעשותה במגרעת או לשנות זמנה, מחמת הכוונה או טהרת המחשבה. וכל האומר או העושה כן, אינו אלא טועה גמור, ומחשבתו חוץ לזמנו, פיגול ייחשב. (הקדמתו לביאור הגר"א על הזוהר).