יתכן ששני אנשים עושין עבירה אחת, ועם כל זה אין עונשן שוה, או מפני שהאחד שכלו והשגתו יותר גדולה מחבירו, מצד ששורש נשמתו ממקום גבוה ועליון משל חבירו, והעונש הוא כפי ענין הפגם שגרם למעלה, והפגם של כל אחד מגיע עד שורש נשמתו. ואינו דומה המטנף חצר המלך, למטנף פלטין של מלך, וכל שכן הכסא או בגדי תפארתו, וכל שכן הכתר.
ואף שכל עולם שהוא יותר גבוה ונעלה, אין בכח העון לפעול בו פגם ורושם גדול כל כך, עם כל זה עונשו גדול יותר, כי מי שהוא ממונה לטהר ולצחצח כתרו של מלך, אם השאיר עליו אפי' אבק מועט לבד, אין ערוך ודמיון לעונשו לעונש הממונה לנקות חצר המלך, אף אם השאיר או הניח בתוכו הרבה רפש וטיט.
ולכן רבו משפטי ה' אמת בשינוי חילוקי העונשים לאין קץ, לכל אחד כפי מדרגת הפגם בשורש נשמתו, מאיזה עולם חוצבה. (נפש החיים, א, יד).
