"כל המקיים את התורה מעוני סופו לקיימה מעושר", והקושיא מפורסמת, הלא רואים דלאו כללא הוא, כי יש מי שמקיים את התורה מעוני, ועם כל זה, כאשר בא כן ילך מן העולם, כל ימיו מדוכא בעניות. וכן יש להיפך, מי שמבטל את התורה מעושר, ומת בעושרו.
אולם, 'מעוני' פירושו מחמת עוני, היינו שמן העוני לוקח ראיה לעצמו, ואומר בלבו, שבודאי בכוונה לא נתן לו ה' יתברך עשירות, כדי שלא יהיה טרוד בעסקים ובנכסים, ולא יהיה לו פנאי ללמוד, ואז 'סופו לקיימה מעושר', גם כן פירושו 'מחמת עושר', רצה לומר, שגם אם יתן לו ה' יתברך עשירות, לא יטרידהו עסקיו מעסק התורה, אף על פי שנסיון עסק התורה בעשירות גדול יותר מנסיון העוני, ויחשוב בלבבו כי השם יתברך חננו בעושר כדי שיוכל לעסוק בתורה בלי טרדת הפרנסה.
"וכל המבטל את התורה מעושר", היינו 'מחמת עושר', ואומר, כיון שנתן לו השם יתברך עשירות, אם כן אין לו פנאי לעסוק בתורה, 'סופו לבטלה מעוני', היינו שגם אם יהיה עני לא יוכל לעמוד גם בנסיון קטן, ויאמר שאין לו פנאי לעסוק בתורה מחמת טרדת הפרנסה. ולפי זה מדוקדק הלשון 'מעוני' 'מעושר', ולא אמר 'בעוני' 'בעושר'. (רוח חיים, ד ט).
