עיקר כוונת הבריאה היא להיטיב לברואיו, אם כן, יתכן כי העבודה היותר חשובה ומקובלת תהיה על מנת לקבל פרס, כי יעבוד על מנת שייטיב לו, שיגיע מזה נחת רוח לפניו יתברך שמו. אך באמת, אם כוונתו רק כדי שיגיע מזה נחת רוח לה' יתברך שמו, בהיטיבו עם ברואיו חלף עבודתם, זהו העבודה המעולה. אכן, אם מכוון הוא להנאתו, היא העבודה הפחותה שהזהירנו מזה.
והבחינה לזה, אם יאמרו לו עבוד על מנת שייטיב לחברך, כי הלא מטובת חבריך יבוא גם כן נחת רוח לה' יתברך, והוא לא ירצה בזה, אם כן אין רצונו כי אם לטובת עצמו, ולא למלאות בזה רצון בוראו יתברך שמו. אבל אם ירצה באמת לעבוד כדי שייטיב לחביריו, ויבוא מזה נחת רוח לה' יתברך, זו היא העבודה הגבוהה העולה היא למעלה. (רוח חיים א ג).
