א. הכורע בתפילת שמונה עשרה [באותם ארבעה מקומות שתקנו חכמים], צריך לכרוע עד שיבלטו החוליות שבגבו, ולא רק גופו יכרע, אלא אף את ראשו יכופף בהשתחויה. אך לא ישתחוה יותר מידי עד שיהא פיו כנגד חגורתו, שזו דרך גאוה, שמחמיר על עצמו יותר מהצורך. (שו"ע ומשנ"ב סי' קיג)
ב. זקן או חולה, שאינו יכול להשתחוות כל כך, די בכך שישפיל מעט את ראשו, שהרי ניכר שרוצה להשתחוות אלא שאינו יכול. (שם)
