עניית 'אמן', ו'יהא שמה רבא', ו'ברכו' ו'קדושה', הם דברים העומדים ברומו של עולם, ובני אדם מזלזלים בהם, יש שנוהגים כחרש לא ישמע וכאלם לא יפתח פיו לענות, ויש שעונים אמן קטופה או חטופה או יתומה. וידוע חומר שהחמירו בזוהר הקדוש על מי שאינו אמן, עד שאמרו שהשומע ברכה ואינו מכוין בעניית אמן, עליו נאמר 'ובוזי יקלו', הרי שאין די בעניית אמן, אלא צריך לכוין בו לפי מה שהוא, שאם הוא על שבח, יכוין באמירת אמן שהפירוש הוא 'אמת', ואם הוא על התפלה, יכוין באמירת אמן שרוצה לומר 'אמן כן יהי רצון', שיתקיים הדבר, ואם יש באותה ברכה שבח ותפלה, יכון באמירת אמן, 'אמת, וכן יהי רצון'. ועל זה יש לכל אדם להצטער, כי מי יוכל לומר שמכוין כך תמיד, אך מכל מקום יתגבר האדם לפחות להוסיף פעם אחת יותר לעשות את המצוה כתיקונה, לעשות נחת רוח ליוצרו. ויזהר מאמן חטופה [-שחוטף ועונה לפני שסיים המברך], וקטופה [-שמחסר את האות נו"ן שבסוף המילה], ויתומה [-שאינו שומע את הברכה ועונה אמן, או שעונה אמן לאחר זמן רב מהברכה].
תפריט
תפריט
שישי
כ"ח אייר התשפ"ו
