א. על כל ברכה ששומע האדם, בין אם יוצא בה ידי חובתו ובין אם אינו יוצא בה ידי חובתו, עונה 'אמן'. וילמד את ילדיו לענות 'אמן', כי מיד כשהתינוק עונה 'אמן' – יש לו חלק לעולם הבא. (שו"ע ומשנ"ב סי' קכד)
ב. הכוונה הראויה באמירת אמן: אם זו ברכת שבח או הודאה, כגון 'מלך מהולל בתשבחות', יכוין בליבו 'אמת היא הברכה, ואני מאמין בזה'. ואם זו בקשה, כגון 'חונן הדעת', יכוין בנוסף לכך שהדבר אמת גם 'יהי רצון שיחונן לנו גם כן דעה'. (שם)
