א. מי שאינו יכול להטביל את כליו מחמת שאין לו במקומו מקוה או מעיין, רשאי – באופן זמני – להקנות את הכלים לגוי, ולשאול ממנו אותם, ולהשתמש בהם בינתיים ללא טבילה. אך לא יעשה כן לעולם [שאם ישאירם כך, יהיה דינם ככלים של גוי שהשתקעו ביד ישראל, החייבים טבילה], אלא מיד כשיזדמן לו מקוה, יטבילם. (שו"ע סי' ק"כ סט"ז, וט"ז)
ב. מי שקנה כלי סעודה שלא לצורך מאכלים, כגון שקנה סכין לצורך חיתוך ניירות וכדומה, פטור מטבילה. ואם הוא משתמש בו במקרה לצורך מאכל, יש מחייבים בטבילה, אך הרבה פוסקים פוטרים. (שו"ע שם ס"ח, פר"ח, בא"ח, ערוה"ש וזבחי צדק)
