כל ענין העבודת כוכבים ומזלות של דורות הראשונים, מימי דור אנוש, שהיו עובדים לכחות הכוכבים והמזלות, כל אחד לכוכב ומזל מיוחד שבירר לעצמו, לא שחשב כל אחד שאותו הכוכב הוא אלוה שברא את הכל, שהרי מעולם היה שומה בפיהם של העובדי כוכבים לקרותו יתברך שמו 'אלהא דאלהין', כמו שאמרו חז"ל, אלא שתחלת טעות דור אנוש היה שחשבו בשבוש דעתם כי רם ה' ועל השמים כבודו, ואין כבודו להשגיח על ברואי זה העולם השפל, ולכן חשבו שהסיר הוא יתברך השגחתו מהם, ומסרם לכחות הגלגלים והמזלות שהמה ינהיגו זה העולם כרצונם, והיה נחשב אצלם חולין ואיסור גמור וחוצפה גדולה נגדו יתברך להתפלל לשמו הנכבד והנורא לבקש מאתו צרכיהם השפלים. לזאת השתעבדו עצמם וכיונו כל עניני עבודתם ובקשתם לכחות הכוכבים והמזלות. והיו יודעים ג"כ להשביע המלאכים הממונים על המזלות, לדעת טוב ורע, ושישפיעו להם על ידי זה טובות והנאות עולם הזה מכחם שנתמנו עליו מאדון כל ית"ש. ומעטים יחידי סגלה היו שהכירו וידעו באמת שאף שהוא יתברך שמו 'מגביהי לשבת', עם כל זה הוא 'משפילי לראות בשמים ובארץ'. ומהם שהיו עובדים לחיות ועופות, גם כן כוונתם היה להתדבק עצמם על ידי זה להכח והמזל העליון של אותה הבריאה, שישפיע עליהם מכחו וממשלתו שנתמנה עליו מהבורא יתברך שמו. ומהם שהיו משתעבדים ומזבחים ומקטרים לאיזה אדם שראו שכח ממשלת מזלו גדול מאד, בחשבם שעל ידי השתעבדם ועבודתם אליו יעלה מזלם עם מזלו.
ומהם, אף שלא היתה כוונת עבודתם להשפעת הנאות עוה"ז, אבל כוונתם היתה להשיג עי"ז איזה השגות שכליים שחמדו להם, כמו חכמת הקסמים וכיוצא איזה השגות. ומהם שהתדבקו לעבודת איזה אנשים כדי להמשיך השפעת אמונת אמון ועניני עתידות. וזהו הכל עבודת כוכבים ומזלות גמורה, ובכלל "לא יהיה לך אלהים אחרים". (נפש החיים ג ט).
