יצרו הרע של האדם מתגבר עליו בכל יום ומבקש להמיתו, ואלמלא הקדוש ברוך הוא עוזרו אינו יכול לו, וצריך להקדים תפלה לצרה, ולבקש רחמים מהקב"ה שיצילנו מכל דבר פשע, ויעזרנו לעשות מעשים טובים.
אבל אין די בתפילה בלבד, כי אם יתפלל האדם כל היום שיצילהו ה' מיצר הרע, והוא עצמו לא יתחזק על יצרו, הרי זו תפלת שוא, כי השם ברא את יצר לב האדם רע – להנאתו ולטובתו של האדם, כדי שיכוף את יצרו ויקבל שכר, ואלמלא יצר הרע – היה האדם כמלאכי השרת, ולא היה לו שכר ועונש, ולא היה צריך לבוא לעולם הזה, וכל העולם כולו נברא רק בשביל זה, שיכפו בני האדם את יצרם ויקבלו שכר טוב בעמלם, ואין תפילה מועלת לענין זה.
והרי זה דומה לאיש שהוא כלוא בבית, וידיו אסורות, ואינו עוסק בשום עבודה, ומבקש רחמים כל היום שיצוה השם איתו את הברכה, שבודאי אין תפילתו עושה פירות, ואין הקדוש ברוך הוא עושה נס דרך ארובות בשמים להריק לו ברכה, שהרי נאמר 'למען יברכך ה' אלקיך בכל מעשה ידך אשר תעשה', ולאחר שעוסק בסחורה יבקש רחמים שתהא מלאכתו מתברכת ו'ברכת ה' היא תעשיר'.
ויש להוסיף, כי לענין הפרנסה אין זה כלל מוחלט, כי יתכן שתהיה לו זכות הגורמת שייעשה לו דבר פלא וימצא מטמון, או שתהיה ברכה בכיסו ובנכסיו, ויש שמלאכתו נעשית על ידי אחרים והוא יושב ובטל ממלאכה, אבל לענין יצר הרע, אם לא יפעל האדם בעצמו להלחם ביצרו – אין מידו מציל לגמרי, אלא צריך שיתגבר בעצמו על יצרו, וגם תחנונים ידבר לפני ה', אבל ידע שאין הקדוש ברוך הוא עושה אלא סיוע, כי הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים, רק שהבא להיטהר מסייעין אותו מן השמים.
