והנה מי שחננו ה' עושר ונכסים, והוא שלו שקט ושאנן לבטח בלא שום צער וטרדה, אין לשבחו כל כך אם מענג את השבת, כי אם בזאת יתהלל האדם, כאשר הוא דחוק בממונו, ומצאוהו רעות רבות וצרות, ובהגיע יום השבת ידחוק עצמו להוציא הוצאות קצת יותר מכדי יכולתו, לכבוד השבת, ומצטמק בימות החול כדי להוסיף בשבת, ויפנה לבו וישכח עצבותו ורוגזו, וישמח לבו ויגל כבודו, ותתענג בדשן נפשו לכבוד ה', הרי זה משובח.
וכשם שמצוה להתענג בשבת, לעומת זאת, בימות החול טוב לגבר שלא ילך אחרי תענוגי והבלי העולם הזה, כי הכל הבל, ואחר רגע קטן הרי הוא כאילו לא היה, ואבד הענג ההוא בענין רע, וסופו נהפך לנגע. והרי כך היא דרכה של תורה, שהיא נקנית במעוט תענוג, אז יתענג על השם, ואז ימלא שחוק פינו ונחת שלחננו מלא דשן, בזמן שיאמרו בגויים הגדיל ה' לעשות עם אלה, כן יהי רצון במהרה בימינו אמן:
