אין ראוי למלוה לבקש מאדם אחר שיהיה ערב – בפני הלוה, או לומר ללוה, אם תביא לי לערב את פלוני, אתן לך, שנמצא מכריח את חבירו להיות ערב בעל כרחו, מפני הבושה ומפני הכבוד ומפני דרכי שלום, והרי זה עובר על מה שאמרה תורה 'ואהבת לרעך כמוך'. אלא אם ירצה, ילך שלא בפני הלוה, ושלא בידיעת הלוה, וישאל את אותו אדם האם רצונו להיות ערב עבור פלוני.
ואם ערבת לרעך, והלוה אינו משלם את ההלואה, מהר ושלם למלוה, שאם לא תרצה לשלם – יכעס עליך המלוה יותר מאם לא היית פורע חוב שלך, כי בחוב שלך מבין המלוה שיתכן שהוצרכת ללוות ואין לך עתה לפרוע, אבל בערבות יאמר לך, למה עכרתני, ומדוע היית צריך להיות ערב בחוב זה אם אינך חושב לשלם, ורק על אמונתך הלויתי לפלוני, נמצא שאתה רוצה להיטיב עם הלוה ולהרע לי. ולכן הדרך הישרה והטובה שישלם הערב למלוה מיד כשיתבענו, ולא יאמר לו שיתבע תחילה את הלוה, והערב יתבע מהלוה שישלם לו. וזה כלל גדול לרוצה להיות נושא ונותן באמונה, שלא ילך אחר הדין המוחלט, ולא יאמר 'יקוב הדין את ההר', אלא ילך אחר היושר, ובזה ימצא חן ושכל טוב בעיני אלקים ואדם.
