עין הרע הוא מהדברים שמוציאים את האדם מן העולם, וידוע מאמר חז"ל, שתשעים ותשעה מתים בעין הרע, ואחד בדרך ארץ. וצריך האדם להשמר מאד כאשר יוכל, דהיינו שלא יתראה בפני הבריות – לא בחכמתו, לא במעשיו ולא בעושרו. אבל צריך לעשות כן בחכמה, שלא ירגישו בו שהוא נשמר מעין הרע, שלא יבואו הסובבים אותו להקפיד עליו על שחושדם שהם בעלי עין הרע.
וגם לא יגרום עין הרע לחבירו, ולכן לא יעמוד על טובת חבירו, ולא ישב בחנותו, ולא יתן עיניו בה, ולא ידבר עליה, כדי שאם יארע לו שום נזק לא יתלה בו חבירו את הקלקלה. ואם יתגלגלו הדברים שיזכיר שבח וטובות חברו, תיכף יברכהו שלא תשלוט בו עין הרע:
וכבר יש בספרים כמה סגולות להינצל מעין הרע, אך יותר מן הכל – תפילה עושה פירות, כי אלוקינו מרחם, שומע תפלת כל פה, והוא המציל את עמו ישראל מעין הרע ומכל דבר רע. ועל כל פנים לא ימנע מעשות מצוה מפני חשש עין הרע, כגון להביא עני לביתו, או לדרוש ברבים ללמד דעת את העם, כי שומר מצוה לא ידע דבר רע, וזכות המצוה תגן עליו. ואמרו בש"ס שהחושש מעין הרע יאמר "אנא מזרעא דיוסף קאתינא דלא שלטא בה עינא בישא, שנאמר בן פרת יוסף בן פרת עלי עין" [כלומר, אני מזרעו של יוסף, שלא שולטת בו עין הרע], וטוב לאדם שיאמר כן בכל יום:
