אך בזאת יתהלל העני, שאם יוכל להרויח – בזעת אפו יאכל לחם, ולא יבוש ולא יכלם מלעשות אפילו מלאכה בזויה, וגדול הנהנה מיגיעו, שעליו נאמר בתהלים 'יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך'. ולא ימהר להטיל עצמו על הקהל להתפרנס מן הצדקה, אלא ידחק עצמו, שהרי אמרו 'עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות', ואמרו, כל מי שצריך ליטול צדקה, ודוחק עצמו ואינו נוטל, אינו מת מהזקנה עד שיתעשר ויפרנס אחרים משלו. ולא יתרעם על העשירים ולא ימסור דין עליהם, רק יבקש ממי שהעושר והנכסים שלו, ויאמין באמונה שלמה שמפתח הפרנסה הוא ביד הבורא יתברך שמו, והוא הנותן כח לעשות חיל, והוא הנותן בלב העשיר ומזמין לעני פרנסתו על ידו, והרבה שלוחים למקום:
ולכן לא ירבה להפציר בעשיר לעשות בקשתו, ולא יקשה בעיניו אם ישלחנו העשיר ריקם מאיתו, רק ירגיש כמי שהולך אל גזבר המלך ושואל אם על ידו שלח לו המלך מנת חלקו וארוחתו, ואם יאמר לו לאו – לֹא יכעס על הגזבר, אלא יאמר, לא זכה גזבר זה שיחפוץ בו המלך לעשותו שלוחו שליח מצוה, ובודאי ישלח על ידי אחרים, כי לא חסר בבית המלך הרבה שלוחים, כן הדבר הזה, כי מזונותיו של אדם קצובים לו מראש השנה.
