א. בשלשה כתרים זכו ישראל, ואחד מהן כתר תורה, והיא גדולה מכולם, וכל איש מישראל יכול לזכות בה. ותחילת דינו של האדם לאחר פטירתו – על לימוד התורה, ואחר כך נידון על שאר מעשיו. (ערוה"ש סי' רמו).
ב. לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצות אפילו שלא לשמה, ומתוך שלא לשמה יבא לשמה, שיכיר האמת. והיינו דווקא 'שלא לשמה' כמו לשם כבוד, או לשם ממון, וכיוצא בזה. אבל הלומד על מנת לקנתר – נוח לו שלא נברא. ו'לשמה' היינו שלא לשום פנייה, אלא משום שכך ציוה הקדוש ברוך הוא. (ערוה"ש שם ס"כ).
