א. המברך על היין, פוטר את כל שאר המשקים, כיון שהכל טפלים ליין, ובתנאי שהיו המשקים האחרים מונחים לפניו בשעה שבירך על היין. ויש אומרים שאף אם לא היו לפניו, די בכך שבשעה שבירך על היין היתה דעתו לשתותם. (שו"ע ומשנ"ב סי' קעד)
ב. אמנם אדם ששמע קידוש ולא טעם בעצמו מהיין, לא נפטר מלברך על שאר המשקים שישתה אחר כך, ורק אם שתה מהיין בעת הקידוש פטר את שאר המשקים שישתה [ובהמשך יבואר כמה צריך לשתות מהיין כדי לפטור את שאר המשקים]. (שם)
