א. כל החומד ביתו או כליו של חבירו, וכן כל דבר שאין חבירו מתכוון למוכרו, והרבה להפציר בו ולשלוח אליו שליחים עד שהתרצה למוכרו לו, הרי זה עובר באיסור לא תעשה מן התורה, שנאמר 'לא תחמוד'. (קצש"ע קפב).
ב. ומאותו רגע שהתחיל להתפתות ולחשוב כיצד יקנה חפץ זה, עבר באיסור 'לא תתאווה', וכשהגיע הדבר לידי גמר וקנה את הדבר, עובר גם באיסור 'לא תחמוד'. (שם)
