וְיֵשׁ שׂוֹנֵא אֶת חֲבֵרוֹ מֵחֲמַת שֶׁרוֹאֶה שֶׁאֵינוֹ הוֹלֵךְ בְּדֶרֶךְ טוֹבָה, אַךְ יִתֵּן הָאָדָם אֶל לִבּוֹ כִּי גַּם הוּא עַצְמוֹ מָלֵא חֶסְרוֹנוֹת, וְלֹא הִגִּיעַ לְכָל הַמַּעֲלוֹת הָרְאוּיוֹת לוֹ לְפִי עֶרְכּוֹ, כִּי כָּל אָדָם נִמְדָּד לְפִי עִנְיָנוֹ וּלְפִי כֹּחוֹתָיו, "פֶּלֶס וּמֹאזְנֵי מִשְׁפָּט בְּיַד ה'", וְאִם לַחֲבֵרוֹ תְּקָפוֹ יִצְרוֹ וְעוֹבֵר עַל דַּעַת קוֹנוֹ, וְלוֹ עַצְמוֹ הִטָּה ה' חֶסֶד וְהִנְחָהוּ בְּדֶרֶךְ אֱמֶת, הֲלוֹא יֵשׁ לוֹ לְשַׁלֵּם תּוֹדוֹת לַה' וּלְהִזָּהֵר בְּדִקְדוּקֵי הַמִּצְווֹת כְּחוּט הַשַּׂעֲרָה כְּפִי יְדִיעָתוֹ וְהַשָּׂגָתוֹ, וְלֹא לְבַזּוֹת וְלִשְׂנֹא אֶת אָחִיו בִּלְבָבוֹ.
וְלֹא הֻתַּר לִשְׂנֹא רַק אֶת הָרָשָׁע, שֶׁלְּאַחַר שֶׁמּוֹכִיחִים אוֹתוֹ כַּמָּה פְּעָמִים אַף עַל פִּי כֵן הוּא עוֹמֵד בְּמִרְדּוֹ וּמַכְעִיס לִפְנֵי אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם, וְגוֹרֵם כִּבְיָכוֹל צַעַר לַה', אֲבָל אֶת שְׁאָר בְּנֵי הָאָדָם אָסוּר לִשְׂנֹא. וּכְבָר הִפְלִיג הַתַּנָּא בִּגְנוּת הַשִּׂנְאָה, עַד שֶׁאָמַר שֶׁשִּׂנְאַת הַבְּרִיּוֹת מוֹצִיאָה אֶת הָאָדָם מִן הָעוֹלָם.
