נאמר בפסוק 'אם כסף תלוה את עמי את העני עמך', ודרשו חכמים מלשון 'את העני עמך', שאם יש לפניך ענייך ועניי עירך, ענייך קודמין, כלומר, עניים שהם קרובי משפחתו של האדם קודמים לעניי העיר. ונאמר בנביא 'ומבשרך לא תתעלם'. ונפסק להלכה שאדם עני שיש לו קרובים עשירים, אין נותנים לו מעות מקופה של צדקה, כיון שקרוביו חייבים לפרנסו. וכל שכן אם אביו או אחיו עניים, שחייב לרחם עליהם ולפרנסם כפי כוחו בכבוד ובסבר פנים יפות, שאם ירבה ליתן צדקה לאחרים ויניח את אביו ואת אחיו מוטלים ברעב – הרי זה עתיד ליתן את הדין, וחובה מוטלת עליו לקיים מצוות 'כבד את אביך ואת אמך', ואמרו חז"ל, איזהו כבוד? מאכילו ומשקהו ומלבישו ומנעילו, ובפרט לעת זקנתם של הוריו חייב לכלכל את שיבתם ולתת להם די מחסורם בכבוד גדול וסבר פנים יפות. ואם יתן איש את כל הון ביתו, לא יוכל לשלם ולהחזיר לאביו ולאמו את כל אשר סבלו עבורו בגופם ובממונם:
ואמנם קשה לאב ואם להיות נצרכים לבנים, וכמו שאומרים בני אדם 'כשאב מפרנס עשרה בנים – האב שמח והבנים שמחים, וכאשר עשרה בנים מפרנסים אב אחד, האב עצוב והבנים עצובים', ומכל מקום חובה מוטלת על הבן לפייסו בדברים טובים, כי זה עיקר מצות כיבוד אב ואם, כמו שאמרו חז"ל יש מאכיל את אביו מאכלים משובחים, ויורש גיהנם, ויש מעבידו לטחון בריחיים, ויורש גן עדן, וכמו המעשה שהביאו במדרש [שהיה אדם אחד מאכיל את אביו מאכלים משובחים, בסבר פנים רעות ובכעס, ונענש על כך. ואדם אחר אמר לאביו שיטחן בריחיים כדי להצילו מעבודת המלך, שהיתה קשה יותר, וקיבל על כך שכר].
