הרחמנות היא אחד משלשה סימנים שיש לישראל, שהם גומלי חסדים, ביישנים ורחמנים. וכבר אמרו חז"ל 'כל המרחם על הבריות מרחמים עליו מן השמים', שנאמר 'ונתן לך רחמים ורחמך'. וצריך האדם שיהא בו מדעת קונו, שנאמר בו 'ורחמיו על כל מעשיו', ומרחם אפילו על בעלי חיים, וכל כך גברו רחמיו עד שנותן ארך אפים לעוברי רצונו, ומיטיב להם אפילו באותה שעה שהם מכעיסים לפניו, וכזאת וכזאת מרחם ה' על בריותיו עד אין חקר, ועד מקום שאין יד שכלנו מגעת, וצריכים אנו ללכת בדרכיו.
וידוע שאיסור צער בעלי חיים הוא מדאורייתא, ולכן אסור לאדם להכות כלבים או חתולים וכדומה על שעשו לו נזק, ובפרט שעשו כן בלא דעת, וזו פרנסתם. וכל שכן וקל וחומר שראוי לרחם על הבריות אשר בצלם אלקים נבראו, אחינו בני ישראל, שכולנו בני איש אחד כאיש אחד וכגוף אחד, ואפילו איש שהרע עמו ועשה עמו שלא כהגן, לא ישלם לו כפועלו הרע, ולא יקום ולא יטור, אלא ירחם עליו ויעזרהו בכל הבא מידו, ובמדה שאדם מודד בה מודדים לו.
