42. אהבת רֵעִים (ח)

אַף שֶׁאָמְרוּ חֲכָמִים 'אֲבֵדָתוֹ וַאֲבֵדַת אָבִיו אוֹ רַבּוֹ, שֶׁלּוֹ קוֹדֶמֶת', כְּלוֹמַר שֶׁמִּצַּד הַדִּין מֻתָּר לָאָדָם לִדְאֹג לַאֲבֵדַת מָמוֹנוֹ קוֹדֵם לַאֲבֵדַת מָמוֹן אֲחֵרִים, וַאֲפִילוּ אָבִיו אוֹ רַבּוֹ, הֲרֵי כְּבָר אָמְרוּ שָׁם שֶׁאַף שֶׁזֶּהוּ עִקָּר הַדִּין, מִכָּל מָקוֹם 'כָּל הַמְּקַיֵּם בְּעַצְמוֹ כָּךְ, סוֹף בָּא לִידֵי כָּךְ', כְּלוֹמַר, אִם תָּמִיד מְדַקְדֵּק הָאָדָם לִדְאֹג תְּחִלָּה לְטוֹבַת עַצְמוֹ, הֲרֵי זֶה פּוֹרֵק מֵעָלָיו עֹל גְּמִילוּת חֲסָדִים וּצְדָקָה, וְסוֹפוֹ שֶׁיִּצְטָרֵךְ לַבְּרִיּוֹת. וְלָכֵן צָרִיךְ שֶׁיִּתְרַצֶּה הָאָדָם תָּמִיד לְהַפְסִיד מָמוֹן מוּעָט כְּדֵי שֶׁלֹּא יַפְסִיד חֲבֵרוֹ אוֹ כְּדֵי שֶּׁיַּרְוִיחַ חֲבֵרוֹ מָמוֹן הַרְבֵּה, אוֹ כְּדֵי לְהַצִּיל אֶת חֲבֵרוֹ מִצָּרָה, וּבִזְכוּת זֶה יְצַוֶּה לוֹ ה' אֶת הַבְּרָכָה.