אמרו חז"ל על הפסוק 'ורפא ירפא', מכאן שנתנה תורה רשות לרופא לרפאות. ועוד אמרו על הפסוק 'וחליים רעים ונאמנים', שהם נאמנים בשליחותן, שבשעה ששולחים את המחלות על בני האדם גוזרים עליהם שלא יצאו אלא ביום פלוני, ביד פלוני, על ידי תרופה פלונית. ועוד הזהירו חז"ל את האדם שלא יגור במקום שאין בו רופא:
והנה בענין זה ישאל כל אדם, מאחר שה' ממית ומחיה, מה יתן ומה יוסיף הרופא, הלוא אם נגזר עליו שימות – אם יעמדו כל הרופאים שבעולם לא יוכלו להציל ממות נפשו. ואם נגזר עליו שיחיה – גם בלי רופא הקדוש ברוך הוא מגלגל גלגולים ומביא לו רפואתו, כי הרבה דרכים למקום, והוא ישלח דברו וירפאם.
אבל התשובה לזה [ולהרבה חקירות כאלה] הוא, ששלשה מיני גזרות יש: א. יש אדם שזכויותיו גדולות ומזלו חזק, ואפילו אם לא יהיה לו רופא, ויעשה דברים המזיקים למחלתו, מכל מקום לא ימות אלא חיה יחיה. ב. יש שנגזרה עליו מיתה רחמנא לצלן, ואפילו אם ישמור את עצמו בכל השמירות שבעולם, גם הרופאים לא יועילו ולא יצילו. ג. יש מי שמחמת עוונותיו מניחים אותו תחת הטבע, אם ישמור ויתנהג ברפואות על פי הטבע, חיה יחיה. ואם לאו, ימות, ועל כגון זה נאמר 'ויש נספה בלא משפט'.
ולכן כל אדם צריך לחשוש שהוא שייך לאותם המונחים תחת יד הטבע, וצריך לעסוק ברפואות בעת מחלתו, כי אם לא יעשה כן וימות, הרי זה מתחייב בנפשו, שהרי עבר על מה שכתוב בתורה 'ונשמרתם מאד לנפשותיכם'. והאיש שאינו נשמר ואינו מתנהג על פי הטבע לבקש רפואה לחוליו, מלבד שענוש יענש על עוברו על מה שכתוב בתורה, עוד חסרון יש בזה שנמצא שסומך על הנס, ואם עושים לו נס – מנכים לו מזכויותיו.
