כל רופא צריך לדרוש ולחקור בחכמה לפני שיעסוק ברפואה, שלא יצא מן השורה, ובמקום תיקון לא יעשה קלקול. ומאד צריך לפקוח שבע עינים שלא יטעה בדמיונו, כי נפש הוא חובל, ואת דמו מידו יבקש הקדוש ברוך הוא. ולא יעסוק במלאכת הרפואה אלא אם כן בקי בחכמת הרפואה היטב היטב.
ובעוונותינו, בקרב רבים מעמי הארץ יש רופאי אליל, שלוקחים את מלאכת הרפואה לאמנות להתפרנס, והם לא ראו מאורות ולא למדו חכמת הרפואה מימיהם, רק האיש אשר חפץ לעסוק ברפואה – קונה שם לעצמו שהוא רופא מובהק, והוא עוסק במלאכת הרפואה כאשר ימשש העיור באפלה, ולא ידע בין ימינו לשמאלו. אוי להם לרופאים כאלו, שעליהם אמרו חז"ל 'טוב שברופאים לגיהנם', שהם מרבים שפיכות דמים בעולם.
ואף אם הוא רופא בקי, אם בא לפניו חולי שלא הכיר בו – לא יתבייש לומר שאינו מכיר את המחלה הזו, וישלח את החולה לרופא בקי, כי אין לו לעשות משחק בדמו של זה.
