ידוע שהתורה קרויה רינה, וכן אחד מלשונות התפלה הוא רינה, והרמז בזה הוא שהקורא בתורה יקרא בנועם ובשמחה בקול רינה, וכן התפלה צריך לאומרה בנועם ובשמחה בקול רינה, ובפרט שירת הים וקריאת ההלל עיקרם הוא לאמרם בקול רינה ותודה, לא כמנהג מקומות מסוימים, ש'הרצים יצאו דחופים' בקריאתם, כקריאת עשרת בני המן, וכדי בזיון וקצף על שירה והלל זה.
וכן אמירת התפילה ושאלות ובקשות וברכות במהירות – הוא גנאי גדול, אפילו אם ידבר כן איש אל רעהו, וכל שכן לפני מלך בשר ודם, שבודאי יקצוף על קולו ומתחייב בנפשו, שאין זה מבקש ותחנונים מדבר, ואפילו לצוות למשרתו באופן זה במהירות הוא גנאי. וכל שכן לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא.
וכן קריאת התורה במהירות, הן נגרע מערכו ושגיאות מי יבין, ובכל קריאה יש טעמים לנגן הקריאה, וסודם רם ונשא, ומי שמחסר אותם מאבד טובה הרבה. וקריאת המשנה בנגינה אין ערוך אליה, ובפרט קריאת התהילים, הן הם שירי דוד המלך עליו השלום, וצריך לקרותם בקול תודה ורינה.
