קדושת שבת הוא המחלק החיות לכל יום מששת ימי המעשה, בכל הענינים שנעשים בהם. וכן בכל האכילות של כל יום מהששה, והוא רוחניות המאכל שהנשמה ניזונת ממנו…. כי לישראל עמך נתתו וכו', וגוי ששבת חייב מיתה, וישראל הם הצריכים לאכול, רק כדי שתיזון הנשמה מרוחניות קדושת השבת שבמאכל.
וכן פירש בזה הפסוק 'ששת ימים תלקטוהו', רצה לומר, שלקטו השבת בכל יום מהששה, מעט מהתנוצצות קדושתו במאכל הגשמי, אבל 'ביום השביעי שבת לא יהיה בו', המאכל הגשמי כלל, רק הקדושה של שבת בשלימותה, כי בו בעצמו אין בעולם רק קדושה, והמאכל הגשמי – מכינים מאתמול. (ליקוטים, סוף שה"ש)
