הלכות שונות הנוהגות בשבת וביו"ט
נג. לא יאמר אדם לחבירו, ואף לא לנכרי, שיעשה לו במוצאי שבת דבר, שאסור לעשותו בשבת עצמה, ואין גם אפשרות לעשותו בשבת עצמה בהיתר, מכיון שיש בכך משום 'ממצוא חפצך ודבר דבר', שהרי זה מוצא חפציו בשבת על ידי אמירתו. אמנם זהו רק בדברי חולין, לפי ש'חפציך – אסורים', אבל חפצי שמים – מותרים.
נד. ולכן לא יאמר אדם לנהג מונית, אפילו הוא גוי, שיהיה מוכן במוצאי שבת לקחתו למקום מסוים, אבל מותר לומר לו זאת בערב שבת, ובשבת עצמה לרמוז לו על כך, כגון ששואלו אם יבא אליו במוצאי שבת, או לומר לו שישמח אם יבא אליו במוצאי שבת. ואם זקוק לנסיעה זו לענין של מצוה, מותר בכל אופן לומר לו זאת בשבת.
