וידוע שבכל מצוה ומצוה, לפום צערא אגרא, כן לענין השמחה, האיש אשר הוא מר נפש מקורות הזמן, אם בעת עסקו בתורה ותפלות וברכות ומצוות, וכן ביום השבת, יפנה לבבו וישכח עצבו ורגזו וישמח בה', יגדל שכרו יותר ויותר ממי שהוא שקט ושאנן. וידמה האיש הישראלי בשמחת עבודת השם יתברך שמו, כמי שהרויח אלף אלפים דינרי זהב, שבשמחתו הגדולה משכח צער פרוטה קטנה שאבדה לו, ויותר מכך הוא המרחק שיש בין שמחת עבודת השם יתברך שמו נגד כל מקרי הזמן של העולם הזה. ואפילו צרת הנפש, כגון על חורבן בית המקדש, ועל חטאיו, שחובה להצטער ולהתאונן עליהם, אין כל העתים שוות, אלא זמן עצבות לחוד וזמן חדוה לחוד, ובשמחתו לא יתערב זר.
תפריט
תפריט
שני
כ"ד אייר התשפ"ו
