46. אמונה (ג)

שֹׁרֶשׁ כָּל הָאֱמוּנָה הוּא לְהַאֲמִין בְּכָל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה, וּבְכָל דִּבְרֵי הַחֲכָמִים, וְאִם אֵינוֹ מֵבִין אֶת הַדְּבָרִים – יִתְלֶה זֹאת בְּחֶסְרוֹן יְדִיעָתוֹ וְקֹצֶר הַשָּׂגָתוֹ, וְיַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה שֶׁכָּל דִּבְרֵיהֶם חַיִּים וְקַיָּמִים וְנֶאֱמָנִים לָעַד וּלְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים. וְאָמְרוּ חֲכָמִים, שֶׁכָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ כְּלוּלָה בְּמִדַּת הָאֱמוּנָה. וְרַבִּים אוֹמְרִים בְּפִיהֶם שֶׁהֵם מַאֲמִינִים בְּנֵי מַאֲמִינִים, אֲבָל מַעֲשֵׂיהֶם שׁוֹנִים וּמְשֻׁנִּים, וּמַעֲשֵׂיהֶם מוֹכִיחִים שֶׁאֵין אֱמוּנָתָם שְׁלֵמָה. וּכְשֶׁאָדָם עוֹבֵר עֲבֵרָה, מִלְּבַד עֹנֶשׁ הָעֲבֵרָה עַצְמָהּ, יֵעָנֵשׁ גַּם עַל חֹסֶר אֱמוּנָתוֹ, שֶׁאִילוּ הָיָה מַאֲמִין שָׁלֵם – לֹא הָיָה חוֹטֵא. וְאִם חָטָא לַמְרוֹת אֱמוּנָתוֹ, הֲרֵי זוֹ עַזּוּת פָּנִים.