אף שגם חז"ל אמרו 'יכולני לפטור כל העולם מדין תפלה, שנאמר שכורת ולא מיין', ומה נאמר עתה בדורות הללו, אשר כל איש הוא כשוכב בראש חבל ובלב ימים כל הימים מעול יגיעת הפרנסות, ולזאת אין איש שם על לב לפנות לבו ומחשבתו מבלבולי טרדותיו העצומים בהבלי זה העולם השפל, להכין עצמו לקראת אלקיו יתברך שמו.
עם כל זה, ודאי שכל אחד, לפי שכלו והשגתו, מחוייב לשית עצות בנפשו ולבקש תחבולות מלחמת מצוה להמלט מבלבול המחשבות אשר לא טהורים שתתחונן דעתו עליו לעבודת התפלה כראוי. כי עבודת התפלה היא לנו עתה במקום עבודת הקרבן שהיה תלוי כולו במחשבתו של הכהן, שבמחשבתו היה יכול לפגלו, ועל ידי קדושת מחשבתו היה הקרבן מתעלה לריח ניחוח לפניו יתברך שמו.
והעצה היעוצה על זה, היא כמו שאמר המגיד לבית יוסף ז"ל, ליזהר מלחשוב בשעת תפלה בשום מחשבה, אפילו של תורה ומצות, כי אם בתיבות התפלה עצמם. דוק בדבריו, שלא אמר לכוון בכוונת התיבות, כי באמת בעומק פנימיות כוונת התפלה – אין אתנו יודע עד מה, כי גם מה שנתגלה לנו קצת כוונות התפלה מרבותינו הראשונים ז"ל קדישי עליונין, ועד אחרון הרב הקדוש איש אלקים נורא האריז"ל, אשר הפליא הגדיל לעשות כוונות נפלאים, אינם בערך אף כטפה מן הים כלל נגד פנימיות עומק כוונת אנשי כנסת הגדולה מתקני התפלה, שהיו מאה ועשרים זקנים ומהם כמה נביאים, ורוח קדשו יתברך אשר הופיע עליהם הופעה עצומה בעת תקון נוסח מטבע התפלה והברכות. שם הוא יתברך שמו בפיהם אלו התיבות, ספורות וגנוזות בתוכם כל התקונים. לזאת, מי הוא אשר עמד בסוד ה' על עומק כוונתו יתברך שמו, איזה דרך ישכון אורה של כל תיבה פרטית מהם:
אלא העיקר בעבודת התפלה, שבעת שהאדם מוציא מפיו כל תיבה מהתפלה – יצייר לו אז במחשבתו אותה התיבה באותיותיה כצורתה, ולכוין להוסיף על ידה כח הקדושה שיעשה פרי למעלה, להרבות קדושתם ואורם.
והיא סגולה נפלאה בדוק ומנוסה למרגילים עצמם בזה. לבטל ולהסיר מעליו בזה כל מחשבות ההבלים הטורדות ומניעות טהרת המחשבה והכוונה. וכל אשר יוסיף הרגלו בזה – יתוסף לו טהרה במחשבתו בתפלה, והיא כוונה פשטית. (נפש החיים שער ב פרק יב-יג).
