יש עבירות שאין האדם יודע כלל שהן עבירות, ולפעמים אפילו יחשוב שהוא עושה בכך מצוה, כדרך שנאמר במשלי 'יש דרך ישר לפני איש, ואחריתה דרכי מות', וכמו שמסופר בגמרא על רבי עקיבא, בתחילת לימודו, שמצא מת מצוה ונטלו על כתפו והביאו לעיר, ואמרו לו רבותיו שעל כל פסיעה ופסיעה נידון כאילו שופך דמים (לפי שמת מצוה קונה מקומו, וקוברים אותו במקום שבו נמצא), ואז אמר רבי עקיבא, אם כשחשבתי לעשות מצוה, נמצא שעשיתי עבירה, כשאני חושב לעשות עבירה, על אחת כמה וכמה, מיד קיבל עליו לעסוק בתורה.
ורבה רעת עם הארץ, בחשכה יתהלך, אוסר את המותר ומתיר איסורים, והאלוקים יביא במשפט על כל, כי שגגת תלמוד, שלא למד, נחשבת כזדון. ומי שאינו לומד ואינו שומע בלמודים, אין רגע בלי פגע, ואין פסיעה בלי פשיעה. וכן כתב בספר החסידים, שאדם נידון ונענש על מה שלא ידע, מחמת שלא נתן לב לידע, שהרי כתיב 'חטאתי, כי לא ידעתי כי אתה נצב לקראתי', והיינו חטאתי על שלא נתתי לב לידע ולהבין.
