הלכות מלאכת גוי בשבת וביו"ט
נו. שניים הם המקרים שבהם אנו אומרים כי אין חשש שהגוי הוסיף או יוסיף במלאכתו עבור היהודי: א) כשהמלאכה הנעשית על ידו בשביל עצמו היא כזו שמוצרה יכול לשמש גם לאחרים, ללא תוספת מלאכה מצידו. ב) כשברור שאין בדעת הגוי להנות את היהודי, כגון כשאינו מכיר כלל את היהודי שיהנה אחר כך מהמלאכה שעשה.
נז. דוגמאות לדינים הנ"ל: גוי שהדליק אור, וניכר שהדלקתו היתה עבור עצמו, או עבור גוי אחר, כגון שהשתמש הגוי באור מיד לאחר הדלקתו, מותר ליהודי להנות מהאור, כיון שלא שייכת בזה תוספת מלאכה, ואור לאחד אור למאה. ודין זה אמור גם כאשר הגוי מדליק את האור כדי שיוכל לעשות מלאכה (המותרת) אצל היהודי, כגון הדחת כלים. ומותר להנות מהאור גם לאחר שסיים הגוי את מלאכתו ועזב את המקום, ואף מותר לבקש מהגוי שלא יכבה את האור שהדליק לצורך עצמו.
