בתפילות שנתקנו על בקשת הגאולה מהגלות, יהא גם כן כוונתו על גלות השכינה כביכול, וגלות נפשו, כי בעוונותינו הרבים עיקר הגלות הוא כעת על הנפש, אשר אינה יכולה להשתלם עתה בעסק התורה והמצוה כראוי, מגודל כובד הפרנסה. כי בהיות ישראל שרויים על אדמתם, איש תחת גפנו ותאנתו בלי דאגת הפרנסה, בנקל היה יכול כל איש לשים על לב, לתקן נפשו העלובה בעסק התורה והמצוה.
אבל עתה, רוב טרדת הפרנסה גורם ביטול התורה והמצוות, על כן מתאחר הגלות מאד. כי אין הקדוש ברוך הוא נפרע מאומה עד שנפרע משרה תחילה. ושרו של עמלק הוא הס"מ, הוא השטן, הוא היצר הרע, אשר אנחנו בעצמנו מוסיפים לו כח לקטרג על חטאינו, המתרבים מיום ליום, רחמנא ליצלן. (דרשות)
