7. אהבה לקדוש ברוך הוא (ז)

כֵּיוָן שֶּׁעִקַּר הַטּוֹבָה שֶׁקִּבַּלְנוּ מֵה' הִיא טוֹבַת הַנֶּפֶשׁ, שֶּׁקֵּרְבָנוּ לַעֲבוֹדָתוֹ, אִם כֵּן, כָּל אָדָם – לְפִי מַה שֶּׁעֲזָרוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַעֲבוֹדָתוֹ – כָּךְ חַיָּב לֶאֱהֹב אֶת בּוֹרְאוֹ עַל רוֹב הַטּוֹבָה. שֶׁאֵינָה דּוֹמָה הַטּוֹבָה שֶׁיֵּשׁ לְכָל יִשְׂרָאֵל בִּכְלָלוּתוֹ בְּמַה שֶׁנָּתַן לָנוּ ה' תּוֹרַת אֱמֶת, חֻקִּים וּמִצְווֹת טוֹבִים, לַטּוֹבָה שֶׁגָּמַל ה' לְאָדָם שֶׁזָּכָה בְּכֹחַ וּבְרִיאוּת וְהַשְׁקֵט וְשַׁלְוָה לַעֲבוֹדַת ה' יִתְבָּרַךְ. וּמִי שֶׁשָּׂם ה' אֶת חֶלְקוֹ מִיּוֹשְׁבֵי בֵּית הַמִּדְרָשׁ, נִמְצָא שֶׁקִּבֵּל טוֹבָה גְּדוֹלָה יְתֵרָה עַל הָאֲחֵרִים. וּמִי שֶׁחֲנָנוֹ ה' חָכְמָה וְדַעַת לְהִתְנַהֵג בְּמִדּוֹת טוֹבוֹת וִישָׁרוֹת, וּלְהַכִּיר בִּגְנוּת הָאִסּוּרִים וְהַמִּדּוֹת הָרָעוֹת, וּלְהִתְרַחֵק מֵהֵן בְּאֹפֶן שֶׁיִּמְצָא חֵן וְשֵׂכֶל טוֹב בְּעֵינֵי אֱלֹקִים וְאָדָם, זוֹ טוֹבָה גְּדוֹלָה רַבָּה עַד אֵין חֵקֶר. וּמִכֹּחַ כָּל הָאָמוּר לְעֵיל יֵשׁ לֵידַע שֶּׁחַיָּב אָדָם לֶאֱהֹב אֶת בּוֹרְאוֹ אַהֲבָה עַזָּה לְפִי רוֹב הַטּוֹבָה שֶׁקִּבֵּל מִמֶּנּוּ, וְיַעֲמִיק וְיַרְחִיב בְּמַחֲשַׁבְתּוֹ מַחְשָׁבוֹת טְהוֹרוֹת, עַד שֶׁיִּתְלַהֵב לִבּוֹ בְּרִשְׁפֵּי שַׁלְהֶבֶת אַהֲבַת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ.