דִּבּוּר הָאֱמֶת מַצִּיל אֶת הָאָדָם מִמִּיתָה, כְּמוֹ שֶׁמְּסֻפָּר בַּגְּמָרָא עַל מָקוֹם אֶחָד שֶׁהָיוּ מַקְפִּידִים לוֹמַר רַק אֱמֶת, וְלֹא הָיָה אָדָם שֶׁמֵּת שָׁם קוֹדֵם זְמַנּוֹ. וְאָמְרוּ חז"ל שֶׁהַמְּשַׁקֵּר נֶחְשָׁב כְּעוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה, וְה' אֱלֹקִים אֱמֶת, חוֹתָמוֹ אֱמֶת, וְתוֹרָתוֹ אֱמֶת, וּ"שְׁאֵרִית יִשְׂרָאֵל לֹא יַעֲשׂוּ עַוְלָה וְלֹא יְדַבְּרוּ כָזָב וְלֹא יִמָּצֵא בְּפִיהֶם לְשׁוֹן תַּרְמִית".
אַךְ יֵשׁ בְּנֵי אָדָם שֶׁלִּמְּדוּ אֶת לְשׁוֹנָם לְדַבֵּר שֶׁקֶר, עַד שֶּׁנַּעֲשָׂה לָהֶם הַדָּבָר כְּהֶתֵּר גָּמוּר, וְהֵם מְשַׁקְּרִים בְּסִפּוּרִים שֶׁל הֶבֶל בְּלִי שׁוּם תּוֹעֶלֶת. וְאוֹתָם שֶׁמְּשַׁקְּרִים כְּדֵי לְהַשִּׂיג רְוָחִים, מְכֻנִּים בְּפִי אוֹתָם אֲנָשִׁים כְּ'חָרוּצִים' וַ'חֲרִיפִים', וְאוֹמְרִים שֶׁמִּי שֶׁאֵינוֹ מְשַׁקֵּר בְּמִסְחָרוֹ – לֹא יוּכַל לְהַרְוִיחַ. וְדָבָר זֶה אֵינוֹ נָכוֹן כְּלָל, וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ בַּמִּדְרָשׁ בְּדֶרֶךְ מָשָׁל, שֶׁכַּאֲשֶׁר נִכְנַס נֹחַ לַתֵּבָה רָצָה גַּם הַ'שֶּׁקֶר' לְהִכָּנֵס, אָמַר לוֹ נֹחַ שֶׁאֵין נִכְנָסִים לַתֵּבָה אֶלָּא בְּנֵי זוּג. חִפֵּשׂ הַשֶּׁקֶר בַּת זוּג וּמָצָא אֶת הַ'פַּחְתָּא', הַהֶפְסֵד, וְהִבְטִיחַ לָהּ שֶׁכָּל מַה שֶׁהוּא יַרְוִיחַ – יִתֵּן לָהּ, וּמֵאָז, כָּל מַה שֶׁמַּרְוִיחִים בְּשֶׁקֶר, נוֹטֶלֶת אוֹתוֹ הַ'פַּחְתָּא', וְנִפְסָד. וְאַף אִם הַיֵּצֶר הָרַע מַרְאֶה לָאָדָם שֶׁהוּא מַרְוִיחַ הַרְבֵּה עַל יְדֵי שְׁקָרִים, אֵין סָפֵק שֶׁבַּסּוֹף יַפְסִיד אוֹתוֹ, אוֹ שֶׁיִּהְיֶה זֶה עֹשֶׁר הַשָּׁמוּר לִבְעָלָיו לְרָעָתוֹ, בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא.
