תורה / שכרה
האדם המקבל על עצמו עול התורה הקדושה לשמה, לאמיתה [וכמו שיתבאר פירוש 'לשמה'], הוא נעלה מעל כל עניני זה העולם, ומושגח מאתו יתברך השגחה פרטית, למעלה מהוראת הטבעים והמזלות כולם, כיון שהוא דבוק בתורה ובקדוש ברוך הוא ממש כביכול, ומתקדש בקדושה העליונה של התורה הקדושה, שהיא למעלה לאין ערוך מכל העולמות, והיא הנותנת החיות והקיום לכולם, ולכל הכחות הטבעיים. הרי האדם העוסק בה מחיה ומקיים את כולם ולמעלה מכולם, ואיך אפשר שתהא הנהגתו מאתו יתברך על ידי הכחות הטבעים.
ואדרבה, הכחות הטבעים מסורים אליו, כאשר יגזור אומר עליהם, ולכל אשר יחפוץ יטם, ואימתו מוטלת על כולם, כמו שאמרו 'ונותנת לו מלכות וממשלה', כי נזר אלקיו, אור התורה, מאירה ומבהקת על ראשו, וחוסה כביכול בצל כנפי השכינה. ושם ה' נקרא עליו, כי התורה כולה שמותיו של הקדוש ברוך הוא. (נפש החיים ד יח-יט)
