כל אות [בתורה], שוכן בה קדושת הקדוש ברוך הוא, כי הוא בעצמו נשמת התורה, כמו שאמרו חכמינו ז"ל 'קודשא בריך הוא ואורייתא חד'. ואם כן יתואר כל אות מהתורה בשם חדר, כי המלך ה' צבאות בו, עדי עד ישכון, וזהו 'הביאני המלך חדריו'.
אך הבקשה ש'נגילה ונשמחה בך', היינו, שיסיר המסווה מהעיניים, שלא לשמוח, רק בה'. ולא להיות מעבי הדעת, אשר יבואו בפלטין המלך ולא יביטו רק אל הדר הריצפה וקירות ביתו וכיוצא בזה, רק להיות כדקי השכל, אשר עיניהם ביופי המלך יחזו, ויביטו בדבר המלך ודתו. וזהו 'נגילה ונשמחה בך'. (נפש החיים, ד, יד)
