96. ברכות (יב)

כְּשֵׁם שֶׁהַבְּרָכָה טוֹבָה בַּזְּמַן הָרָאוּי לָהּ, כָּךְ יֵשׁ זְמַן שֶׁמּוּטָב שֶׁלֹּא לְבָרֵךְ: בְּבִרְכַּת ה', צָרִיךְ לְהִזָּהֵר מְאֹד שֶׁלֹּא לְבָרֵךְ בְּרָכָה שֶׁאֵינָהּ צְרִיכָה אוֹ בְּרָכָה לְבַטָּלָה, שֶׁאִם עוֹשֶׂה כֵּן עוֹבֵר עַל "לֹא תִשָּׂא אֶת שֵׁם ה' אֱלֹקֶיךָ לַשָּׁוְא", וְהוֹלֵךְ אֶת חֲכָמִים יֶחְכָּם לָדַעַת מָתַי יֵשׁ לְבָרֵךְ וּמָתַי אֵין לְבָרֵךְ. וְכֵן בְּבִרְכַּת חֲבֵרוֹ יֵשׁ מִקְרִים שֶׁאָסוּר לְבָרֵךְ: אָסוּר לְהַקְדִּים שָׁלוֹם לַחֲבֵרוֹ אוֹ לְבָרְכוֹ בַּבֹּקֶר קֹדֶם תְּפִילַת שַׁחֲרִית. וְכֵן אִם מְבָרֵךְ אֶת רֵעֵהוּ בִּפְנֵי אֲחֵרִים עַל טוֹבָה שֶׁעָשָׂה לוֹ, וְגוֹרֵם לוֹ רָעָה בְּכָךְ שֶׁיִּקְפְּצוּ עָלָיו בְּנֵי אָדָם אֲחֵרִים, שֶׁהֵם סוֹבְרִים שֶׁלָּהֶם יָאֶה וְנָאֶה שֶׁיֵּיטִיב עִמָּהֶם יוֹתֵר וְיוֹתֵר מִמַּה שֶׁהֵיטִיב עִם זֶה, אַף שֶׁהָאֱמֶת אֵינָהּ כֵּן מֵחֲמַת טְעָמִים מְסֻיָּמִים הַיְּדוּעִים לוֹ, נִמְצָא שֶּׁגָּרַם שֶׁיִּרְבּוּ עָלָיו מַחְלוֹקוֹת וְתַרְעוֹמוֹת. לָכֵן כָּל חָכָם יַעֲשֶׂה בְּדַעַת, וּבְכָל מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ חֲשַׁשׁ שֶׁיִּקְרֶה נֵזֶק לַחֲבֵרוֹ בְּשׁוּם צַד וְאֹפֶן אִם יִוָּדַע הַדָּבָר, "נֶאֱמַן רוּחַ מְכַסֶּה דָבָר".