משנה
הַכֹּל כְּשֵׁרִין לָדוּן דִּינֵי מָמוֹנוֹת, ובגמרא יבואר מה כוונת המשנה לרבות בלשון זו, וְאֵין הַכֹּל כְּשֵׁרִין לָדוּן דִּינֵי נְפָשׁוֹת.
גמרא
מבררת הגמרא, לשון 'הַכֹּל' שבמשנה, לְאִיתוּיֵי מַאי – מה היא באה לרבות. ומבארת, אָמַר רַב יְהוּדָה, לְאִיתוּיֵי [-לרבות] מַמְזֵר, שהוא כשר לדון דיני ממונות. תמהה הגמרא, וְהָא תָּנִינָא חֲדָא זִימְנָא – והרי כבר השמיעה לנו זאת המשנה פעם אחת, בְּמסכת נִדָּה, שם שנינו 'כָּל הָרָאוּי לָדוּן דִּינֵי נְפָשׁוֹת רָאוּי לָדוּן דִּינֵי מָמוֹנוֹת, וְיֵשׁ שֶׁהוּא רָאוּי לָדוּן דִּינֵי מָמוֹנוֹת וְאֵינוֹ רָאוּי לָדוּן דִּינֵי נְפָשׁוֹת', וְהַוִינָן בָּהּ – והגמרא שם דנה בביאור המשנה ושאלה, 'כָּל' לְאִיתוּיֵי מַאי, וגם שם אָמַר רַב יְהוּדָה, לְאִיתוּיֵי מַמְזֵר, ואם כן מדוע יש צורך בשתי משניות להשמיע דין זה, שממזר כשר לדון דיני ממונות. מתרצת הגמרא, חֲדָא לְאִיתוּיֵי גֵר וַחֲדָא לְאִיתוּיֵי מַמְזֵר – משנה אחת באה לרבות גר, שהוא כשר לדון דיני ממונות, ומשנה אחת באה לרבות ממזר, שאף הוא כשר לדון דיני ממונות.
מבאר הרי"ף, הַאי גֵר דְּקָא אַמְרִינָן – גר זה שאנו אומרים שהוא כָּשֵׁר לָדוּן דִּינֵי מָמוֹנוֹת, היינו דַּוְקָא באופן דְאִמוֹ מִיִּשְׂרָאֵל, ורק אביו גר, אבל אם אביו ואמו גרים, אינו דן אפילו דיני ממונות, דְּגַרְסִינָן בְּפֶרֶק מִצְוַת חֲלִיצָה (יבמות קב.), אָמַר רָבָא, גֵר דָּן אֶת חֲבֵירוֹ [-גר כמותו] דְּבַר תּוֹרָה [-מן התורה], שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יז טו) 'שׂוֹם תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ כו' מִקֶּרֶב אַחֶיךָ תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ', ומפסוק זה למדו שכל המינויים בישראל צריכים להיות רק 'מקרב אחיך', אמנם, רק במינויים שהם 'עָלֶיךָ', על ישראל, הוּא דְּבָעִינַן – בזה יש צורך שיהיה המינוי 'מִקֶּרֶב אַחֶיךָ', אֲבָל גֵר, דָּן אֶת חֲבֵירוֹ [-גר כמותו]. וְאִם הָיְתָה אִמּוֹ של הדיין מִיִּשְׂרָאֵל, אף שאביו גר, דָּן אֲפִילוּ יִשְׂרָאֵל. וּלְעִנְיַן חֲלִיצָה – להיות דיין בחליצה המתירה את היבמה להינשא למי שתרצה, אינו יכול להיות דיין עַד שֶׁיְּהֵא אָבִיו וְאִמּוֹ מִיִּשְׂרָאֵל, מַאי טַעֲמָא – ומה הטעם לכך, כיון דתְּרֵי 'בְּיִשְׂרָאֵל' כְּתִיבֵי – נאמרו בפרשה זו פעמיים לשון 'בישראל', ללמד שיש צורך שיהא הדיין ישראל משני צדדים.
וְגַרְסִינָן נַמִּי בְּפֶרֶק הַחוֹלֵץ לִיבִמְתּוֹ (יבמות מה:), רַב אַשִׁי, אַכְשְׁרֵיהּ – הכשירו לְרַב מָרִי בַּר רָחֵל, שהיה אביו גר ואמו מישראל, וּמַנְיֵיהּ בְּפּוּרְסֵי דְּבָבֶל – ומינה אותו להיות מהגבאים הממונים על ישראל, וְאַף עַל גָּב דְּאָמַר מַר, כָּל מְשִׂימוֹת – מינויים שֶׁאַתָּה מֵשִׂים, לֹא יְהוּ אֶלָּא מִקֶּרֶב אַחֶיךָ, כֵּיוָן דְּאִימֵיהּ מִיִּשְׂרָאֵל, 'מִקֶּרֶב אַחֶיךָ' קָרִינָא בֵּיהּ – הרי הוא נחשב מקרב אחיך.
וְגַרְסִינָן נַמִּי בְּקִדּוּשִׁין, בְּפֶרֶק עֲשָׂרָה יוֹחֲסִין (עו:), אוּשְׁפְּזִיכְנֵיהּ – מארחו דְּרַב אָדָא בַּר אַהֲבָה, גִּיּוֹרָא הֲוָה – היה גר, וְהָוֵי קָא מִינְצוּ אִיהוּ וְרַב בֵּיבָי – והיתה מריבה בין אותו גר לבין רב ביבי, מַר אָמַר אֲנָא עַבְדִינָא שְׂרָרוּתָא דְּמָתָא – אחד מהם אמר, אני אהיה הממונה על עניני העיר, וּמַר אָמַר – וכן השני גם כן אמר, אֲנָא עַבְדִינָא שְׂרָרוּתָא דְּמָתָא. אָתוּ לְקַמֵּיהּ – באו לדין לפניו דְּרַב יוֹסֵף, אָמַר לְהוּ רב יוסף, תָּנִינָא – הרי שנינו דין זה, נאמר בפסוק 'שׂוֹם תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ כו' מִקֶּרֶב אַחֶיךָ', ללמד שכָּל מְשִׂימוֹת שֶׁאַתָּה מֵשִׂים – כל המינויים שאתה ממנה, לֹא יְהוּ אֶלָּא מִקֶּרֶב אַחֶיךָ, וממילא יש למנות את רב ביבי, ולא את אותו גר. אָמַר לֵיהּ רַב אָדָא בַּר אַהֲבָה, וְכי דין זה הוא אֲפִילוּ באופן שאִמּוֹ מִיִּשְׂרָאֵל, והרי גר זה אמו היא מישראל. אָמַר לֵיהּ רב יוסף, אם אכן אִמּוֹ מִיִּשְׂרָאֵל, 'מִקֶּרֶב אַחֶיךָ' קָרִינָא בֵּיהּ, ומותר למנותו. ומסיים הרי"ף, הִלְכָּךְ – ולכן, מכח מה שמוכח מכל הסוגיות הללו, לֹא מִיתוּקְמָא – אי אפשר להעמיד הָא דְּאַמְרִינָן הָכָא – מה שאמרו בסוגייתנו, שבאה המשנה לְאִיתוּיֵי גֵר, שאף הוא כשר לדון דיני ממונות, אֶלָּא בְּאופן שאִמּוֹ מִיִּשְׂרָאֵל, אך אם אביו ואמו גרים, אינו כשר לדון אלא גר כמותו, ולא ישראל.
סְלִיקוּ לְהוּ אֶחָד דִּינֵי מָמוֹנוֹת
