א. השותה מים מחמת שהוא צמא, באופן שיש לו הנאה מכך, מברך 'שהכל נהיה בדברו'. אך אם אינו צמא ושותה מים כדי להעביר מאכל שנמצא
בכלל מצוות 'והחזקת בו', לסייע לאדם שמתחיל להתמוטט בנכסיו על ידי שיתן לו עבודה וכדומה, כדי שיוכל להתפרנס. וצריך כל אדם לדקדק בזה, כאשר בא
השער הששה עשר – שער העצלות העצל הוא רך הלבב, ואינו גולה למקום תורה. ועליו אמר שלמה המלך שבעה דברים. כיצד? אומרים לעצל: 'רבך בעיר,
קיז. הודעת 'אי-מייל' ומידע וכדומה שנשלחו מתוך חילול שבת, מעיקר הדין מותר להשתמש במידע או בהנאה. אבל אם השולח יודע שהעובד משתמש בחומר שנשלח בשבת,
א. מפורש בדברי רבינו האר"י ז"ל בשער טעמי המצות פרשת עקב, תכוין בהמשך זמן אכילתך ולפחות כשאתה אוכל אותה הפרוסה של כזית אשר ברכת עליה
משנה משנתנו ממשיכה לבאר את דיני קריאת שמע, ומביאה את ההלכות באופני קריאה שונים: אדם הַקּוֹרֵא אֶת שְׁמַע, וְלֹא הִשְׁמִיעַ את הדברים לְאָזְנוֹ, אלא קרא
חלק רביעי – בעבודת בוראינו פרק שישי – פרטי סדר ביום והתפילה המשך א: וצריך שתדע, שאף על פי שעל דרך כלל נאמר שהלילה הוא
בָּרוּךְ הַבָּא בְּשֵׁם ה', בֵּרַכְנוּכֶם מִבֵּית ה'. בָּרוּךְ הַבָּא בְּשֵׁם ה', בֵּרַכְנוּכֶם מִבֵּית ה'. אֵל ה' וַיָּאֶר לָנוּ, אִסְרוּ חַג בַּעֲבֹתִים עַד קַרְנוֹת הַמִּזְבֵּחַ. אֵל
המשך פט. החבר: וכן אנו מסבירים [את התופעה של קריעת ים סוף], שקרע את הים ושמהו לחומות עומדות מימין העם ומשמאלם, ונסללו מסילות ישרות, ומשטח
ה. בישל מאכל פרווה נוזלי, בתנור בשרי נקי בן יומו, והמאכל היה מגולה, ללא מכסה, יש להחמיר שהמאכל נעשה בשרי [אבל אין צריך להמתין אחרי
פא. מי שאוכל בסוכה ושולחנו בתוך הבית, לא יצא ידי חובת סוכה, וטוב שרוב השולחן יהיה בתוך הסוכה. ולכן, סוכה שנמצאת כהמשך לחדר שיש לו
הלכות תשובה / פרק שמיני ז) וְכַמָּה כָּמַּהּ דוד והתאוה לחיי העולם הבא, שנאמר 'לולא האמנתי לראות בטוב ה' בארץ חיים', כבר הודיעונו החכמים הראשונים
הלכות בין המצרים / שלשת השבועות א. ענין זה, שאין לברך 'שהחיינו' בימי בין המצרים, אינו מדיני אבלות, שהרי אפילו אבל רשאי לברך שהחיינו, אלא
תוספת על ההלואה ב. אסור ללוה לתת משלוח מנות למלוה בפורים בגלל שהלווהו, אם לא נתן לו עד היום. ואם היה נותן לו עד היום,
לח. ביום טוב, מותר גם לתפור דברי מאכל, כגון עוף ממולא, ובתנאי שיהא מוכן חוט חתוך ומושחל במחט לצורך זה מערב יום טוב, ומותר לחתוך
יח. אם נסתם כיור המים, מותר לנקותו בעזרת משאבת גומי ביתית (לא של אומן), בשעת הדחק וכשיש צורך גדול. יט. כיור אשר המים הנשפכים לתוכו
https://2halachot.jewtech.co.il/wp-content/uploads/2023/06/הפטרה-מבוארת-פרשת-חקת.pdf
השער הרביעי, שער הבטחון פרק חמישי [המשך החילוקים שבין הבוטח בה' לבין מי שאינו בוטח בו, לענין ביקוש הפרנסה:] ז. הבוטח באלוקים לא יצטער כשלא
כ. צריך לברך בכל יום שלש ברכות, שלא עשני גוי, שלא עשני עבד, ושלא עשני אשה. כא. גר צדק אינו מברך "שלא עשני גוי". ואם
יא לִבִּ֣י סְ֭חַרְחַר עֲזָבַ֣נִי כֹחִ֑י וְֽאוֹר־עֵינַ֥י גַּם־הֵ֗֝ם אֵ֣ין אִתִּֽי׃ יב אֹֽהֲבַ֨י ׀ וְרֵעַ֗י מִנֶּ֣גֶד נִגְעִ֣י יַֽעֲמֹ֑דוּ וּ֝קְרוֹבַ֗י מֵֽרָחֹ֥ק עָמָֽדוּ׃ יג וַיְנַקְשׁ֤וּ ׀ מְבַקְשֵׁ֬י נַפְשִׁ֗י וְדֹֽרְשֵׁ֣י רָֽ֭עָתִי דִּבְּר֣וּ
(כ) וַיִּכְתֹּ֣ב מָרְדֳּכַ֔י אֶת־הַדְּבָרִ֖ים הָאֵ֑לֶּה וַיִּשְׁלַ֨ח סְפָרִ֜ים אֶל־כָּל־הַיְּהוּדִ֗ים אֲשֶׁר֙ בְּכָל־מְדִינוֹת֙ הַמֶּ֣לֶךְ אֲחַשְׁוֵר֔וֹשׁ הַקְּרוֹבִ֖ים וְהָֽרְחוֹקִֽים׃ (כא) לְקַיֵּם֮ עֲלֵיהֶם֒ לִֽהְי֣וֹת עֹשִׂ֗ים אֵ֠ת י֣וֹם אַרְבָּעָ֤ה עָשָׂר֙ לְחֹ֣דֶשׁ אֲדָ֔ר
יג וַיִּקַּ֨ח בֹּ֤עַז אֶת־רוּת֙ וַתְּהִי־ל֣וֹ לְאִשָּׁ֔ה וַיָּבֹ֖א אֵלֶ֑יהָ וַיִּתֵּ֨ן ה֥' לָ֛הּ הֵֽרָי֖וֹן וַתֵּ֥לֶד בֵּֽן׃ יד וַתֹּאמַ֤רְנָה הַנָּשִׁים֙ אֶֽל־נָעֳמִ֔י בָּר֣וּךְ ה֔' אֲ֠שֶׁר לֹ֣א הִשְׁבִּ֥ית לָ֛ךְ גֹּאֵ֖ל
פרשת יתרו "לא תנאף" (שמות כ יב) מצוות לא תעשה, שלא לבא על אשת איש, שנאמר 'לא תנאף', ולשון נאוף סתם משמע באשת איש. משרשי
פרק ג, משנה א: הַתּוֹרֵם קִשּׁוּת וְנִמְצֵאת מָרָה, אֲבַטִּיחַ וְנִמְצָא סָרוּחַ, תְּרוּמָה, וְיַחֲזֹר וְיִתְרֹם. הַתּוֹרֵם חָבִית שֶׁל יַיִן וְנִמְצֵאת שֶׁל חֹמֶץ, אִם יָדוּעַ שֶׁהָיְתָה שֶׁל
משנה ד: וְאֵלּוּ מִן הַהֲלָכוֹת שֶׁאָמְרוּ בַעֲלִיַּת חֲנַנְיָה בֶן חִזְקִיָּה בֶן גֻּרְיוֹן כְּשֶׁעָלוּ לְבַקְּרוֹ, נִמְנוּ וְרַבּוּ בֵּית שַׁמַּאי עַל בֵּית הִלֵּל, וּשְׁמוֹנָה עָשָׂר דְּבָרִים גָּזְרוּ
משנה ו: הַכּוֹתֵב כְּתֹבֶת קַעֲקַע, כָּתַב וְלֹא קִעֲקַע, קִעֲקַע וְלֹא כָתַב, אֵינוֹ חַיָּב, עַד שֶׁיִּכְתּוֹב וִיקַעֲקֵעַ בַּדְּיוֹ וּבַכְּחוֹל וּבְכָל דָּבָר שֶׁהוּא רוֹשֵׁם. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן
משנה ג: אֵין מְעִידִין אֶלָּא עַל פַּרְצוּף פָּנִים עִם הַחֹטֶם, אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ סִימָנִין בְּגוּפוֹ וּבְכֵלָיו, אֵין מְעִידִין אֶלָּא עַד שֶׁתֵּצֵא נַפְשׁוֹ, וַאֲפִלּוּ רָאוּהוּ
משנה ה: שָׁלשׁ גְּרָנוֹת לְמַעְשַׂר בְּהֵמָה, בִּפְרוֹס הַפֶּסַח, בִּפְרוֹס הָעֲצֶרֶת, בִּפְרוֹס הֶחָג, דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא. בֶּן עַזַּאי אוֹמֵר, בְּעֶשְׂרִים וְתִשְׁעָה בַּאֲדָר, בְּאֶחָד בְּסִיוָן, בְּעֶשְׂרִים וְתִשְׁעָה
טו כֹּ֥ה אָמַ֛ר אֲדֹנָ֥י יְהוִ֖ה צְבָא֑וֹת לֶךְ־בֹּא֙ אֶל־הַסֹּכֵ֣ן הַזֶּ֔ה עַל־שֶׁבְנָ֖א אֲשֶׁ֥ר עַל־הַבָּֽיִת׃ טז מַה־לְּךָ֥ פֹה֙ וּמִ֣י לְךָ֣ פֹ֔ה כִּֽי־חָצַ֧בְתָּ לְּךָ֛ פֹּ֖ה קָ֑בֶר חֹֽצְבִ֤י מָרוֹם֙ קִבְר֔וֹ
א וְאִשָּׁ֣ה אַחַ֣ת מִנְּשֵׁ֣י בְנֵֽי־הַ֠נְּבִיאִים צָֽעֲקָ֨ה אֶל־אֱלִישָׁ֜ע לֵאמֹ֗ר עַבְדְּךָ֤ אִישִׁי֙ מֵ֔ת וְאַתָּ֣ה יָדַ֔עְתָּ כִּ֣י עַבְדְּךָ֔ הָיָ֥ה יָרֵ֖א אֶת־ה֑' וְהַ֨נֹּשֶׁ֔ה בָּ֗א לָקַ֜חַת אֶת־שְׁנֵ֧י יְלָדַ֛י ל֖וֹ לַֽעֲבָדִֽים׃
אָדָם הַלּוֹמֵד תּוֹרָה, כָּל אֲשֶׁר יְחַדֵּשׁ – יִכְתֹּב בַּסֵּפֶר, וְאַל יְהִי בַּז לְחִדּוּשָׁיו, וְכֵן יִכְתֹּב כָּל אֲשֶׁר יִשְׁמַע דָּבָר חָדָשׁ, שֶׁהֲרֵי כָּתְבוּ הַמְּפָרְשִׁים שֶׁעַכְשָׁו שֶׁאֵין
היצר הרע מטעה את האדם ומסמא את עיניו, לראות על רע שהוא טוב, ולראות אך לעיניים ולא על תוכן הדבר, אם טוב ואם רע. לכן
https://2halachot.jewtech.co.il/wp-content/uploads/2023/05/מסכת-אבות-פרק-ו.pdf
https://2halachot.jewtech.co.il/wp-content/uploads/2023/06/פרשה-מבוארת-חקת.pdf
יז) וכיצד משתתפין במבוי, גובה אוכל כשיעור גרוגרת [-תאנה מיובשת] מכל אחד ואחד, או פחות מכגרוגרת אם היו מרובין, ומניח הכל בכלי אחד בחצר מחצרות
יש פוסקים הסוברים שכבר מתחילת השנה השביעית אסור למלוה לתבוע את החוב [אף שאין החוב נשמט עד סוף השנה השביעית], ולכן יש המהדרים לכתוב פרוזבול
ג. איסור לשון הרע הוא אף כשאינו מדבר מתוך שנאה ולא מתוך כוונה לגנותו, אלא בדרך שחוק. ד. אף אם אינו מזכיר את שמו של
(כא) שלישי וַיָּ֤קָם בִּלְעָם֙ בַּבֹּ֔קֶר וַֽיַּחֲבֹ֖שׁ אֶת-אֲתֹנ֑וֹ וַיֵּ֖לֶךְ עִם-שָׂרֵ֥י מוֹאָֽב: וַיָּ֤קָם בִּלְעָם֙ בַּבֹּ֔קֶר וַֽיַּחֲבֹ֖שׁ אֶת-אֲתֹנ֑וֹ וַיֵּ֖לֶךְ עִם-שָׂרֵ֥י מוֹאָֽב: וְקָם בִּלְעָם בְּצַפְרָא וְזָרֵיז יַת אֲתָנֵיהּ וַאֲזַל
1. שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד מצוות עשה: לייחד את ה' ולהאמין שהוא האלוקים היחיד ללא שום שיתוף. שנאמר 'שמע ישראל ה' אלוקינו ה'
א) כהן גדול, צריך שיהיה גדול מכל אחיו הכהנים, בנוי, בכח, בעושר, בחכמה ובמראה. אם אין לו ממון, כל הכהנים נותנין לו משלהן, כל אחד
טז) אי זה הוא 'מחיר כלב' שאסרה תורה להביאו קרבן על גבי המזבח, זה האומר לחבירו 'הא לך טלה זה תחת כלב זה', וכן אם
כפי שהתבאר, הסיבה הראשונה לכך שהאדם נמנע מללמוד תורה בביתו בזמנו הפנוי, כיון שהוא סבור שהדבר מותר. אמנם האמת היא, כפי שהתבאר לעיל, שחייב האדם
