פרשת אמור
"איש מזרעך לדורותם אשר יהיה בו מום לא יקרב להקריב לחם א-להיו" (ויקרא כא יז)
מצוות לא תעשה, שלא יעבוד כהן בעל מום בעבודת בית המקדש, שנאמר 'איש מזרעך לדורותם אשר יהיה בו מום לא יקרב להקריב לחם א-להיו', כלומר, לא יקרב לעבדה, כי כל עניני מאכל קרוי לחם בהרבה מקומות.
משרשי המצוה, לפי שרוב פעולות בני אדם רצויות אל לב רואיהם לפי חשיבות עושיהן, כי בהיות האדם חשוב במראהו וטוב במעשיו, ימצא חן ושכל טוב בכל אשר יעשה בעיני כל רואיו, ואם יהיה בהפך מזה, פחות בצורתו ומשונה באבריו, ואם אינו ישר בדרכיו, לא יאותו פעולותיו כל כך אל לב רואיו. על כן באמת ראוי שהשליח שהכפרה תלויה עליו יהיה איש חן יפה תאר ויפה מראה, נאה בכל דרכיו, למען יתפשו מחשבות בני אדם אחריו. ומלבד זה, אפשר שיש בשלמות צורתו, רמז לענינים, שמתוך מחשבות האדם בהן, תטהר נפשו ותתעלה, ולכן אין ראוי בשום צד שיהיה בו שנוי צורה מכל צורותיו, פן תתפזר נפש המחשב מצד השנוי ותנוד מן התכלית הראויה.
ונוהגת מצוה זו בזמן שבית המקדש קיים, בכהנים, וכהן העובר על זה ועבד כשהוא בעל מום, בין שוגג בין מזיד, עבודתו פסולה.
