(טו) וַיֹּ֤אמֶר שְׁמוּאֵל֙ אֶל־שָׁא֔וּל לָ֥מָּה הִרְגַּזְתַּ֖נִי לְהַֽעֲל֣וֹת אֹתִ֑י וַיֹּ֣אמֶר שָׁ֠אוּל צַר־לִ֨י מְאֹ֜ד וּפְלִשְׁתִּ֣ים ׀ נִלְחָמִ֣ים בִּ֗י וֵֽאלֹהִ֞ים סָ֤ר מֵֽעָלַי֙ וְלֹֽא־עָנָ֣נִי ע֗וֹד גַּ֤ם בְּיַֽד־הַנְּבִיאִים֙ גַּם־בַּ֣חֲלֹמ֔וֹת וָֽאֶקְרָאֶ֣ה לְךָ֔ לְהֽוֹדִיעֵ֖נִי מָ֥ה אֶֽעֱשֶֽׂה׃ (טז) וַיֹּ֣אמֶר שְׁמוּאֵ֔ל וְלָ֖מָּה תִּשְׁאָלֵ֑נִי וַֽה֛' סָ֥ר מֵֽעָלֶ֖יךָ וַיְהִ֥י עָרֶֽךָ׃ (יז) וַיַּ֤עַשׂ ה֙' ל֔וֹ כַּֽאֲשֶׁ֖ר דִּבֶּ֣ר בְּיָדִ֑י וַיִּקְרַ֨ע ה֤' אֶת־הַמַּמְלָכָה֙ מִיָּדֶ֔ךָ וַֽיִּתְּנָ֖הּ לְרֵֽעֲךָ֥ לְדָוִֽד׃ (יח) כַּֽאֲשֶׁ֤ר לֹֽא־שָׁמַ֨עְתָּ֙ בְּק֣וֹל ה֔' וְלֹֽא־עָשִׂ֥יתָ חֲרוֹן־אַפּ֖וֹ בַּֽעֲמָלֵ֑ק עַל־כֵּן֙ הַדָּבָ֣ר הַזֶּ֔ה עָשָֽׂה־לְךָ֥ ה֖' הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃ (יט) וְיִתֵּ֣ן ה' גַּ֣ם אֶת־יִשְׂרָאֵ֤ל עִמְּךָ֙ בְּיַד־פְּלִשְׁתִּ֔ים וּמָחָ֕ר אַתָּ֥ה וּבָנֶ֖יךָ עִמִּ֑י גַּ֚ם אֶת־מַֽחֲנֵ֣ה יִשְׂרָאֵ֔ל יִתֵּ֥ן ה֖' בְּיַד־פְּלִשְׁתִּֽים׃ (כ) וַיְמַהֵ֣ר שָׁא֗וּל וַיִּפֹּ֤ל מְלֹא־קֽוֹמָתוֹ֙ אַ֔רְצָה וַיִּרָ֥א מְאֹ֖ד מִדִּבְרֵ֣י שְׁמוּאֵ֑ל גַּם־כֹּ֨חַ֙ לֹא־הָ֣יָה ב֔וֹ כִּ֣י לֹ֤א אָכַל֙ לֶ֔חֶם כָּל־הַיּ֖וֹם וְכָל־הַלָּֽיְלָה׃
֍ ֍ ֍
(טו) וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל שָׁאוּל, לָמָּה הִרְגַּזְתַּנִי, לְהַעֲלוֹת אֹתִי. וַיֹּאמֶר שָׁאוּל, צַר לִי מְאֹד, וּפְלִשְׁתִּים נִלְחָמִים בִּי, וֵאלֹהִים סָר מֵעָלַי, וְלֹא עָנָנִי עוֹד, גַּם בְּיַד הַנְּבִיאִים גַּם בַּחֲלֹמוֹת [ולא הזכיר שלא ענה לו ה' באורים ותומים, כי התבייש על הריגת כהני נוב], וָאֶקְרָאֶה לְךָ לְהוֹדִיעֵנִי מָה אֶעֱשֶׂה.
(טז) וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל, וְלָמָּה תִּשְׁאָלֵנִי, הלא מתוך דבריך היה לך להבין את התשובה, כי לפי מה שאמרת וַה' סָר מֵעָלֶיךָ, היה לך להבין גם את המשך הדבר, וַיְהִי עָרֶךָ – שניתנה רוח ה' למתנגד אליך, והוא דוד.
(יז) ועתה השיב לו על שאלתו מדוע אין ה' עונה לו, כי דבר ה' יבא אל האדם רק כאשר יש ממנו תועלת, כגון שיחזור בתשובה ותתבטל הגזירה, או כדי שיידע על איזה חטא הוא נענש, וכאן לא שייכים שני הדברים, כי לא שייך לבטל את הגזירה שתקרע מלכותו, וַיַּעַשׂ ה' לוֹ – לדוד כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר בְּיָדִי, וַיִּקְרַע ה' אֶת הַמַּמְלָכָה מִיָּדֶךָ, וַיִּתְּנָהּ לְרֵעֲךָ לְדָוִד, וכיון שכבר ניתנה הטובה הזו לדוד, אין גזירה טובה מתבטלת, ולכן לא יתכן שתחזור אליך המלכות.
(יח) וגם אין צורך להודיעך מהו החטא שאתה נענש עליו, כי הדבר ידוע לך, כַּאֲשֶׁר לֹא שָׁמַעְתָּ בְּקוֹל ה', וְלֹא עָשִׂיתָ חֲרוֹן אַפּוֹ בַּעֲמָלֵק, עַל כֵּן הַדָּבָר הַזֶּה עָשָׂה לְךָ ה' הַיּוֹם הַזֶּה, ולכן לא היה כל צורך שה' יענה לך, כי הדבר ידוע לך.
(יט) ועל מה שאמרת שהפלישתים נלחמים בך, וְיִתֵּן ה' גַּם אֶת יִשְׂרָאֵל עִמְּךָ בְּיַד פְּלִשְׁתִּים, כיון שגם ישראל חטאו בכך שחמלו על מיטב הצאן והבקר של עמלק. ועתה הודיעו מה שנגזר עליו בעצמו, וּמָחָר, אַתָּה וּבָנֶיךָ עִמִּי – תהיו מתים כמוני, כי ייהרגו במלחמה [וחז"ל דרשו 'עימי' במחיצתי, שהיו במחיצתו של שמואל בעולם הבא], גַּם אֶת מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל יִתֵּן ה' בְּיַד פְּלִשְׁתִּים.
(כ) וַיְמַהֵר שָׁאוּל, וַיִּפֹּל מְלֹא קוֹמָתוֹ אַרְצָה, וַיִּרָא מְאֹד מִדִּבְרֵי שְׁמוּאֵל, וגַּם כֹּחַ לֹא הָיָה בוֹ, כִּי לֹא אָכַל לֶחֶם כָּל הַיּוֹם וְכָל הַלָּיְלָה.
