יא כִּ֛י כֹּ֥ה אָמַ֖ר אֲדֹנָ֣י יְהוִ֑ה הִנְנִי־אָ֕נִי וְדָֽרַשְׁתִּ֥י אֶת־צֹאנִ֖י וּבִקַּרְתִּֽים׃ יב כְּבַקָּרַת֩ רֹעֶ֨ה עֶדְר֜וֹ בְּיוֹם־הֱיוֹת֤וֹ בְתוֹךְ־צֹאנוֹ֙ נִפְרָשׁ֔וֹת כֵּ֖ן אֲבַקֵּ֣ר אֶת־צֹאנִ֑י וְהִצַּלְתִּ֣י אֶתְהֶ֗ם מִכָּל־הַמְּקוֹמֹת֙ אֲשֶׁ֣ר נָפֹ֣צוּ שָׁ֔ם בְּי֥וֹם עָנָ֖ן וַֽעֲרָפֶֽל׃ יג וְהֽוֹצֵאתִ֣ים מִן־הָֽעַמִּ֗ים וְקִבַּצְתִּים֙ מִן־הָ֣אֲרָצ֔וֹת וַהֲבִֽיאוֹתִ֖ים אֶל־אַדְמָתָ֑ם וּרְעִיתִים֙ אֶל־הָרֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל בָּֽאֲפִיקִ֕ים וּבְכֹ֖ל מֽוֹשְׁבֵ֥י הָאָֽרֶץ׃
֍ ֍ ֍
(יא) כִּי כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהִים, אל תחשבו שלאחר שאסלק את הרועים הללו מלרעות את צאני ישארו הצאן כהפקר לכל עובר ושב, אלא הִנְנִי אָנִי בעצמי אהיה הרועה שלהם, וְדָרַשְׁתִּי אֶת צֹאנִי, לדעת את שלומם, וּבִקַּרְתִּים, לדעת את מניינם, ולהשגיח על החסרים, למוצאם.
(יב) כְּבַקָּרַת רֹעֶה עֶדְרוֹ – כמו אדם הרועה את הצאן השייכים לו, שאז יבקר אותם תמיד לדעת את עניינם ומניינם, וישגיח עליהם היטב, ולכן בְּיוֹם הֱיוֹתוֹ בְתוֹךְ צֹאנוֹ נִפְרָשׁוֹת – אם פָּרְשׁוּ הצאן ממקומם והתפזרו מחמת שהיה זה יום חושך ואפילה, הרי באותו יום עצמו יבוא הרועה אל תוך הצאן לבקרם ולמנותם, כֵּן אני אֲבַקֵּר אֶת צֹאנִי, וְהִצַּלְתִּי אֶתְהֶם מִכָּל הַמְּקוֹמֹת אֲשֶׁר נָפֹצוּ שָׁם ביום הגלות והחורבן, שהתפזרו העם לכל עבר, בְּיוֹם עָנָן וַעֲרָפֶל – מחמת החושך והעיורון של הרועים המנהיגים אותם.
(יג) ואציל את הצאן שהיו לבז ולמאכל לחיה רעה, וְהוֹצֵאתִים מִן הָעַמִּים – אוציא את אלו שנשבו לבין העמים, וְקִבַּצְתִּים מִן הָאֲרָצוֹת – ואקבץ את אלו שהתפזרו מבין העמים אל ארצות שונות ומרוחקות, וַהֲבִיאוֹתִים אֶל אַדְמָתָם שבארץ ישראל, וּרְעִיתִים אֶל הָרֵי יִשְׂרָאֵל, בָּאֲפִיקִים – מקום זרימת המים, וּבְכֹל מוֹשְׁבֵי הָאָרֶץ.
