משנה ב: כָּל הַכֵּלִים הַנִּמְצָאִין בִּירוּשָׁלַיִם דֶּרֶךְ יְרִידָה לְבֵית הַטְבִילָה טְמֵאִין. דֶּרֶךְ עֲלִיָּה, טְהוֹרִין, שֶׁלֹּא כְּדֶרֶךְ יְרִידָתָן עֲלִיָּתָן, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, כֻּלָּן טְהוֹרִין, חוּץ מִן הַסַּל וְהַמַּגְרֵפָה וְהַמְּרִצָּה הַמְיֻחָדִין לַקְּבָרוֹת:
משנתנו דנה בכלים הנמצאים בירושלים, ואין ידוע אם הם טהורים או לא:
כָּל הַכֵּלִים הַנִּמְצָאִין בִּירוּשָׁלַיִם, אם נמצאו דֶּרֶךְ יְרִידָה לְבֵית הַטְבִילָה, הרי הם בחזקת טְמֵאִין, שמן הסתם הוליכום לשם כדי להטבילם. ואם נמצאו דֶּרֶךְ עֲלִיָּה מבית הטבילה, טְהוֹרִין, שמן הסתם טבלום והעלום, ומבארת המשנה כיצד ניתן להבחין ביניהם, לפי שֶׁלֹּא כְּדֶרֶךְ יְרִידָתָן, דרך עֲלִיָּתָן, שהיו שתי דרכים לבית הטבילה, באחת יורדים ובאחת עולים, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, כֻּלָּן – כל הכלים הנמצאים בכל מקום בירושלים, טְהוֹרִין, לפי שלא גזרו טומאה על ספק כלים בירושלים, חוּץ מִן הַסַּל וְהַמַּגְרֵפָה וְהַמְּרִצָּה [-שמריצים בה אבנים לבית הקברות], שהם כלים הַמְיֻחָדִין לַקְּבָרוֹת, ומן הסתם הם טמאים.
