בכלל חיוב השמירה המוטל על האדם, על אחת כמה וכמה שחייב להישמר מכל עבירה ומכל דבר רע, שהרי אמרו 'הנעור בלילה והמהלך בדרך יחידי ומפנה לבו לבטלה, הרי זה מתחייב בנפשו'. וכן אמרו 'כל המשכח דבר אחד מתלמודו מעלה עליו הכתוב כאלו מתחייב בנפשו'. והוא הדין לכל דבר פשע ועבירה אשר יעשה האדם ומתחייב מיתה לשמים, אם ימות, דמו ודם זרעו שהיה יכול להוליד, מידו יבקש בוראו, ועל הכל יביא האלקים במשפט, על כמה מצוות שהיה יכול לקיים, ועל כמה בנים שהיה יכול להוליד, ולזאת יחרד האיש ויזהר למשוך ידו מכל דבר רע ולשמור כל דבר טוב, כדי שלא לגרום מיתה לעצמו או לזרעו חס ושלום. ואמרו בש"ס שכל המזלזל בבריאות עצמו, מן השמים מזלזלים וממעיטים לו מזונותיו, אומרים, הוא עצמו לא חס על חייו, אנו נחוס עליו. ומזה נלמד לכל מי שמשום קצת רווח של כסף מכניס עצמו למקום סכנה, או שמצמצם מאד בהוצאתו והוא מצטמק ורע לו ואינו שומר בריאותו, הרי זה חושב להרויח והוא מפסיד יותר, שממעיטים לו מזונותיו מן השמים.
ובדרך שאדם רוצה לילך מוליכים אותו, למוציא הוצאות – מן השמים נותנים לו כדי שיוציא, והמקמץ ומצטמק ומסתפק במועט – נותנים לו מעט. מלבד אם מקמץ וממעט בהוצאתו כדי להרבות במצות ומעשים טובים יותר, אז טוב חלקו, אוכל פירות בעולם הזה, הון ועושר בביתו והקרן קימת לו לעולם הבא.
