משנה ד: גָּנַב עַל פִּי שְׁנַיִם, וְטָבַח וּמָכַר עַל פִּי עֵד אֶחָד, אוֹ עַל פִּי עַצְמוֹ, מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי כֶפֶל, וְאֵינוֹ מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה. גָּנַב וְטָבַח בְּשַׁבָּת גָּנַב וְטָבַח לַעֲבוֹדָה זָרָה. גָּנַב מִשֶּׁל אָבִיו וּמֵת אָבִיו וְאַחַר כָּךְ טָבַח וּמָכַר, גָּנַב וְהִקְדִּישׁ, וְאַחַר כָּךְ טָבַח וּמָכַר, מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי כֶפֶל וְאֵינוֹ מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, קֳדָשִׁים שֶׁחַיָּב בְּאַחֲרָיוּתָן מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה. שֶׁאֵין חַיָּב בְּאַחֲרָיוּתָם פָּטוּר:
משנתנו ממשיכה לבאר את דיני תשלומי כפל ותשלומי ארבעה וחמשה:
גָּנַב עַל פִּי שְׁנַיִם – העידו שני עדים על אדם שגנב שור או שה, וְטָבַח וּמָכַר עַל פִּי עֵד אֶחָד – ורק עד אחד העיד שטבח או מכר, אוֹ עַל פִּי עַצְמוֹ – או שהודה בעצמו שטבח או מכר, מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי כֶפֶל, כיון שהעידו על כך שני עדים, וְאֵינוֹ מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה, כיון שעד אחד אינו מחייב ממון, ואין אדם מתחייב בקנס על פי הודאתו.
גָּנַב שור או שה, וְטָבַח אותו בְּשַׁבָּת, והרי זה מעשה שחייבים עליו מיתת בית דין, ואין אדם מתחייב על אותו מעשה מיתה ותשלומים, או שגָּנַב וְטָבַח לַעֲבוֹדָה זָרָה, שאף באופן זה חייב מיתת בית דין, או שגָּנַב מִשֶּׁל אָבִיו, וּמֵת אָבִיו, וְאַחַר כָּךְ טָבַח וּמָכַר, ונמצא שבשעת הטביחה או המכירה לא היתה הגניבה שייכת לאביו, או שגָּנַב וְהִקְדִּישׁ, וְאַחַר כָּךְ טָבַח וּמָכַר, ונמצא שטבח או מכר דבר השייך להקדש, ולא לבעלים הראשונים, מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי כֶפֶל על גניבתו, וְאֵינוֹ מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה, כיון שבמעשה התחייב מיתה, או שכבר ירש את אביו, או שהיתה הגניבה מוקדשת.
עתה מביאה המשנה נידון לגבי הגונב בהמת קדשים. דעת חכמים [שלא הובאה בפירוש במשנתנו], שהגונב בהמת קרבן מבית המקדיש, פטור, כיון שנאמר 'וגונב מבית האיש', ולמדו מכך חכמים, שהגונב 'מבית הקדש' פטור, ואף קרבן זה נחשב כשייך לרשות הקדש. רַבִּי שִׁמְעוֹן חולק ואוֹמֵר, קֳדָשִׁים שֶׁחַיָּב המקדיש בְּאַחֲרָיוּתָן, כגון שאמר 'הרי עלי עולה', ואף לאחר שאבדה הבהמה מוטל עליו להביא בהמה אחרת, נחשב הדבר כגניבה מהאדם עצמו, ומְשַׁלֵּם הגנב תַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה. אך אם גנב קדשים שֶׁאֵין הבעלים חַיָּב בְּאַחֲרָיוּתָם, כגון שאמר המקדיש 'הרי זו עולה', שאם אבדה הבהמה אינו חייב להביא קרבן אחר, פָּטוּר הגנב מתשלומי ארבעה וחמשה, כיון שאין לבעלים כל הפסד בגניבה זו.
