משנה ג: גָּנַב עַל פִּי שְׁנַיִם וְטָבַח וּמָכַר עַל פִּיהֶם. וְנִמְצְאוּ זוֹמְמִין, מְשַׁלְּמִין הַכֹּל. גָּנַב עַל פִּי שְׁנַיִם וְטָבַח וּמָכַר עַל פִּי שְׁנַיִם אֲחֵרִים, אֵלּוּ וָאֵלּוּ נִמְצְאוּ זוֹמְמִין, הָרִאשׁוֹנִים מְשַׁלְּמִים תַּשְׁלוּמֵי כֶפֶל. וְהָאַחֲרוֹנִים מְשַׁלְּמִין תַּשְׁלוּמֵי שְׁלֹשָׁה. נִמְצְאוּ אַחֲרוֹנִים זוֹמְמִין, הוּא מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי כֶפֶל. וְהֵן מְשַׁלְּמִין תַּשְׁלוּמֵי שְׁלֹשָׁה. אֶחָד מִן הָאַחֲרוֹנִים זוֹמֵם. בָּטְלָה עֵדוּת שְׁנִיָּה. אֶחָד מִן הָרִאשׁוֹנִים זוֹמֵם. בָּטְלָה כָּל הָעֵדוּת. שֶׁאִם אֵין גְּנֵיבָה אֵין טְבִיחָה וְאֵין מְכִירָה:
עדים המעידים שקר על אדם מסוים, ובאו שני עדים והעידו שבאותו זמן שעליו העידו היו עמהם במקום אחר, והרי זו ראיה שעדותם שקר, נענשים באותו עונש שזממו לגרום לאדם שעליו העידו. משנתנו מבארת את דינם של עדים זוממים לגבי חיובי כפל וחיובי ארבעה וחמשה.
גָּנַב עַל פִּי שְׁנַיִם – אם שני עדים העידו על אדם מסויים שגנב שור או שה, וְטָבַח וּמָכַר עַל פִּיהֶם – ואותם עדים העידו גם שאותו אדם טבח או מכר את השור או השה, וְנִמְצְאוּ זוֹמְמִין – ובאו שני עדים אחרים והעידו שהעדים היו עמהם במקום אחר באותה שעה שעליה העידו, מְשַׁלְּמִין הַכֹּל – חייבים אותם שני עדים גם את תשלומי הכפל וגם את תשלומי ארבעה וחמשה שזממו לחייבו.
גָּנַב עַל פִּי שְׁנַיִם – אם העידו שני עדים על אדם שגנב שור או שה, וְטָבַח וּמָכַר עַל פִּי שְׁנַיִם אֲחֵרִים – ושני עדים אחרים העידו עליו שטבח או מכר את גניבתו, אֵלּוּ וָאֵלּוּ – ושתי כתות העדים נִמְצְאוּ זוֹמְמִין, העדים הָרִאשׁוֹנִים, שהעידו על הגניבה, מְשַׁלְּמִים תַּשְׁלוּמֵי כֶפֶל. וְהעדים הָאַחֲרוֹנִים, שהעידו על הטביחה או המכירה, מְשַׁלְּמִין תַּשְׁלוּמֵי שְׁלֹשָׁה לשור או שנים לשה [שהרי 'ארבעה וחמשה' שחייבה התורה הם יחד עם תשלומי הכפל, ונמצא שהעדים האחרונים רצו להוסיף לו תשלומי שנים או שלשה מלבד הכפל, ואת זה חייבים הם לשלם].
אם נִמְצְאוּ רק העדים האַחֲרוֹנִים זוֹמְמִין, הוּא – האדם שעליו העידו, מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי כֶפֶל, על פי עדותם של השנים הראשונים, שלא הוזמו, וְהֵן – והעדים האחרונים, שהעידו על הטביחה או המכירה והוזמו, מְשַׁלְּמִין תַּשְׁלוּמֵי שְׁלֹשָׁה לשור, או שנים לשה, שזהו הסכום שרצו לחייבו שלא כדין.
אם נמצא אֶחָד מִן העדים הָאַחֲרוֹנִים זוֹמֵם, בָּטְלָה עֵדוּת שְׁנִיָּה, כיון שלאחר שהוזם העד האחד נשארה רק עדותו של השני קיימת, ואין מחייבים על פי עד אחד, אך העדות הראשונה, על הגניבה עצמה, לא התבטלה, ומשלם תשלומי כפל. אך אם נמצא אֶחָד מִן הָרִאשׁוֹנִים, שהעידו על הגניבה עצמה, זוֹמֵם, בָּטְלָה כָּל הָעֵדוּת, ואף העדות האחרונה, כיון שֶׁאִם אֵין עדות על הגְּנֵיבָה עצמה, אֵין טְבִיחָה וְאֵין מְכִירָה, שהרי לא חייבה התורה ארבעה וחמשה אלא גנב שהתחייב כפל, וכיון שהתבטלה העדות על הגניבה, אין מקום לחייבו על פי העדות של הטביחה או המכירה.
