משנה ז: שְׁלָמִים, קָדָשִׁים קַלִּים, שְׁחִיטָתָן בְּכָל מָקוֹם בָּעֲזָרָה, וְדָמָן טָעוּן שְׁתֵּי מַתָּנוֹת שֶׁהֵן אַרְבַּע, וְנֶאֱכָלִין בְּכָל הָעִיר לְכָל אָדָם בְּכָל מַאֲכָל לִשְׁנֵי יָמִים וְלַיְלָה אֶחָד. הַמּוּרָם מֵהֶם כַּיּוֹצֵא בָהֶם, אֶלָּא שֶׁהַמּוּרָם נֶאֱכָל לַכֹּהֲנִים, לִנְשֵׁיהֶם וְלִבְנֵיהֶם וּלְעַבְדֵיהֶם:
משנה ז: קרבנות שְׁלָמִים הם קָדָשִׁים קַלִּים, שְׁחִיטָתָן בְּכָל מָקוֹם בָּעֲזָרָה, שנאמר (ויקרא ג ח) 'וְשָׁחַט אֹתוֹ לִפְנֵי אֹהֶל מוֹעֵד', ולשון 'לפני' משמעותה כל מקום שהוא בעזרה, לפני המקדש, בכל הצדדים, ולא רק בצפון, וְדָמָן טָעוּן שְׁתֵּי מַתָּנוֹת שֶׁהֵן אַרְבַּע, כיון שנאמר בו לשון 'סביב', וְנֶאֱכָלִין בְּכָל הָעִיר ירושלים, לְכָל אָדָם, בְּכָל מַאֲכָל, לִשְׁנֵי יָמִים – יום הקרבת הקרבן והיום שלמחרת, וְלַיְלָה אֶחָד – הלילה שבין שני הימים, שנאמר (ויקרא יט ו) 'בְּיוֹם זִבְחֲכֶם יֵאָכֵל וּמִמָּחֳרָת וְהַנּוֹתָר עַד יוֹם הַשְּׁלִישִׁי בָּאֵשׁ יִשָּׂרֵף', נמצא שמותר לאכול את הקרבן מזמן השחיטה ועד שקיעת החמה שלמחרת [ולא עשו חכמים הרחקה בדבר, כיון שניכר מתי שקיעת החמה ואין חשש שיבואו לידי נותר]. הַמּוּרָם מֵהֶם – חזה ושוק הניתנים לכהנים, דינם כַּיּוֹצֵא בָהֶם, בזמן ומקום האכילה, אֶלָּא שֶׁהַמּוּרָם נֶאֱכָל רק לַכֹּהֲנִים, לִנְשֵׁיהֶם וְלִבְנֵיהֶם וּלְעַבְדֵיהֶם:
