יז וְאַתֵּ֣נָה צֹאנִ֔י כֹּ֥ה אָמַ֖ר אֲדֹנָ֣י יְהוִ֑ה הִנְנִ֤י שֹׁפֵט֙ בֵּֽין־שֶׂ֣ה לָשֶׂ֔ה לָֽאֵילִ֖ים וְלָֽעַתּוּדִֽים׃ יח הַמְעַ֣ט מִכֶּ֗ם הַמִּרְעֶ֤ה הַטּוֹב֙ תִּרְע֔וּ וְיֶ֨תֶר֙ מִרְעֵיכֶ֔ם תִּרְמְס֖וּ בְּרַגְלֵיכֶ֑ם וּמִשְׁקַע־מַ֣יִם תִּשְׁתּ֔וּ וְאֵת֙ הַנּ֣וֹתָרִ֔ים בְּרַגְלֵיכֶ֖ם תִּרְפֹּשֽׂוּן׃ יט וְצֹאנִ֑י מִרְמַ֤ס רַגְלֵיכֶם֙ תִּרְעֶ֔ינָה וּמִרְפַּ֥שׂ רַגְלֵיכֶ֖ם תִּשְׁתֶּֽינָה׃
֍ ֍ ֍
(יז) פונה עתה ואומר לישראל, כלפי מה שאמר בפסוק הקודם שישמיד את 'השמנה והחזקה', והיינו את העשירים והגיבורים, וְאַתֵּנָה [-ואתם] צֹאנִי, כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהִים, הִנְנִי שֹׁפֵט בֵּין שֶׂה לָשֶׂה, לָאֵילִים וְלָעַתּוּדִים, שהאילים והעתודים החזקים היו לוקחים לעצמם את כל המרעה הטוב, ולא היו מניחים לצאן החלשים לאכול.
(יח) הַמְעַט מִכֶּם הַמִּרְעֶה הַטּוֹב תִּרְעוּ – האם דבר מועט הוא עבורכם, שתרעו לבדכם את המרעה הטוב, וְיֶתֶר מִרְעֵיכֶם – עד שאת שארית המרעה, שאינכם זקוקים לו, תִּרְמְסוּ בְּרַגְלֵיכֶם להשחיתו. וכן לגבי השתיה, וּמִשְׁקַע מַיִם תִּשְׁתּוּ – האם דבר מועט הוא עבורכם שתשתו את המים הנקיים [שהטיט המעורב בהם שקע], וְאֵת המים הַנּוֹתָרִים, בְּרַגְלֵיכֶם תִּרְפֹּשׂוּן – תעכירו ברגליכם, כדי שיתערב עם החול והטיט.
(יט) ומחמת מעשיכם, וְצֹאנִי החלשות, את מִרְמַס רַגְלֵיכֶם תִּרְעֶינָה – יצטרכו לאכול את המרעה שרמסתם ולכלכתם ברגליכם, וּמִרְפַּשׂ רַגְלֵיכֶם תִּשְׁתֶּינָה – ויצטרכו לשתות את המים שעכרתם ברגליכם.
