(טו) וַיֹּ֤אמֶר אֵלָיו֙ דָּוִ֔ד הֲתֽוֹרִדֵ֖נִי אֶל־הַגְּד֣וּד הַזֶּ֑ה וַיֹּ֡אמֶר הִשָּֽׁבְעָה֩ לִּ֨י בֵֽאלֹהִ֜ים אִם־תְּמִיתֵ֗נִי וְאִם־תַּסְגִּרֵ֨נִי֙ בְּיַד־אֲדֹנִ֔י וְאוֹרִֽדְךָ֖ אֶל־הַגְּד֥וּד הַזֶּֽה׃ (טז) וַיֹּ֣רִדֵ֔הוּ וְהִנֵּ֥ה נְטֻשִׁ֖ים עַל־פְּנֵ֣י כָל־הָאָ֑רֶץ אֹֽכְלִ֤ים וְשֹׁתִים֙ וְחֹ֣גְגִ֔ים בְּכֹל֙ הַשָּׁלָ֣ל הַגָּד֔וֹל אֲשֶׁ֥ר לָֽקְח֛וּ מֵאֶ֥רֶץ פְּלִשְׁתִּ֖ים וּמֵאֶ֥רֶץ יְהוּדָֽה׃ (יז) וַיַּכֵּ֥ם דָּוִ֛ד מֵֽהַנֶּ֥שֶׁף וְעַד־הָעֶ֖רֶב לְמָֽחֳרָתָ֑ם וְלֹֽא־נִמְלַ֤ט מֵהֶם֙ אִ֔ישׁ כִּי֩ אִם־אַרְבַּ֨ע מֵא֧וֹת אִֽישׁ־נַ֛עַר אֲשֶׁר־רָֽכְב֥וּ עַל־הַגְּמַלִּ֖ים וַיָּנֻֽסוּ׃ (יח) וַיַּצֵּ֣ל דָּוִ֔ד אֵ֛ת כָּל־אֲשֶׁ֥ר לָֽקְח֖וּ עֲמָלֵ֑ק וְאֶת־שְׁתֵּ֥י נָשָׁ֖יו הִצִּ֥יל דָּוִֽד׃ (יט) וְלֹ֣א נֶעְדַּר־לָ֠הֶם מִן־הַקָּטֹ֨ן וְעַד־הַגָּד֜וֹל וְעַד־בָּנִ֤ים וּבָנוֹת֙ וּמִשָּׁלָ֔ל וְעַ֛ד כָּל־אֲשֶׁ֥ר לָֽקְח֖וּ לָהֶ֑ם הַכֹּ֖ל הֵשִׁ֥יב דָּוִֽד׃
֍ ֍ ֍
(טו) וַיֹּאמֶר אֵלָיו דָּוִד, לאותו נער מצרי, עבד העמלקי, הֲתוֹרִדֵנִי אֶל הַגְּדוּד הַזֶּה. וַיֹּאמֶר לו הנער, הִשָּׁבְעָה לִּי בֵאלֹהִים אִם תְּמִיתֵנִי, וְאִם תַּסְגִּרֵנִי בְּיַד אֲדֹנִי, ואחר שתשבע לי על כך, וְאוֹרִדְךָ אֶל הַגְּדוּד הַזֶּה.
(טז) וַיֹּרִדֵהוּ אל הגדוד, וְהִנֵּה הם נְטֻשִׁים – מפוזרים עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ, ולא היו עומדים כגדוד המוכן למלחמה, המכונס כולו במקום אחד ומציב שומרים, וגם היו אֹכְלִים וְשֹׁתִים וְחֹגְגִים בְּכֹל הַשָּׁלָל הַגָּדוֹל אֲשֶׁר לָקְחוּ מֵאֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים וּמֵאֶרֶץ יְהוּדָה, ללא פחד כלל.
(יז) וכיון שהיה זה גדוד גדול, המתין דוד שיחשיך היום ויוכל להתנפל עליהם בחשיכה, וַיַּכֵּם דָּוִד מֵהַנֶּשֶׁף – מאותו הלילה, וְעַד הָעֶרֶב, ועשה זאת לְמָחֳרָתָם – למחרת היום שהגיע, וכמו שהתבאר שהיה צריך להמתין ללילה, וְלֹא נִמְלַט מֵהֶם אִישׁ, כִּי אִם אַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ, שהיו להם שתי מעלות, נַעַר – שהיו צעירים וחזקים, אֲשֶׁר רָכְבוּ עַל הַגְּמַלִּים, שהם רצים מהר, וַיָּנֻסוּ.
(יח) וַיַּצֵּל דָּוִד על ידי אנשיו אֵת כָּל אֲשֶׁר לָקְחוּ עֲמָלֵק, וְאֶת שְׁתֵּי נָשָׁיו הִצִּיל דָּוִד בעצמו.
(יט) וְלֹא נֶעְדַּר לָהֶם מִן הַקָּטֹן וְעַד הַגָּדוֹל, וְעַד בָּנִים וּבָנוֹת, וּמִשָּׁלָל וְעַד כָּל אֲשֶׁר לָקְחוּ לָהֶם, הַכֹּל הֵשִׁיב דָּוִד.
