משנה ג: הַמַּכֶּה אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ וְלֹא עָשָׂה בָּהֶם חַבּוּרָה, וְהַחוֹבֵל בַּחֲבֵרוֹ בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים, חַיָּב בְּכֻלָּן. הַחוֹבֵל בְּעֶבֶד עִבְרִי, חַיָּב בְּכֻלָּן חוּץ מִן הַשֶּׁבֶת, בִּזְמַן שֶׁהוּא שֶׁלּוֹ. הַחוֹבֵל בְּעֶבֶד כְּנַעֲנִי שֶׁל אֲחֵרִים, חַיָּב בְּכֻלָּן. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אֵין לַעֲבָדִים בּוֹשֶׁת:
הַמַּכֶּה אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ וְלֹא עָשָׂה בָּהֶם חַבּוּרָה, שבאופן זה אין חיוב מיתה, וְהַחוֹבֵל בַּחֲבֵרוֹ בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים, שיש בזה חיוב כרת אך לא חיוב מיתה בידי אדם, חַיָּב בְּכֻלָּן – בכל החמשה דברים.
הַחוֹבֵל בְּעֶבֶד עִבְרִי, חַיָּב בְּכֻלָּן, חוּץ מִן הַשֶּׁבֶת, בִּזְמַן שֶׁהוּא שֶׁלּוֹ – של החובל, שהרי העבד משועבד לו, ונמצא שהוא מפסיד מכך שאין העבד עובד, ולעבד אין מכך כל נזק. הַחוֹבֵל בְּעֶבֶד כְּנַעֲנִי שֶׁל אֲחֵרִים, חַיָּב בְּכֻלָּן, ומשלם את כל הדמים לאדונו של העבד הכנעני [אך אם חבל בעבד כנעני של עצמו פטור, שהרי הוא ממונו]. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אֵין לַעֲבָדִים בּוֹשֶׁת, ולכן החובל בהם פטור מתשלומי בושת.
